פרק טז

שאלה: האם חייל שאיחר לחדר האוכל ושמע רק חלק מהקידוש יצא ידי חובתו? כיצד ינהג חייל הנמצא בחדר אוכל גדול ואינו מצליח לשמוע בבהירות את הקידוש?

תשובה: עיקר קידוש הלילה הינו ברכת "אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו כו' בא"ה מקדש השבת", אלא שבגלל חשיבות הקידוש קבעו לעורכו על היין, ולכן מברך תחילה 'בורא פרי הגפן'[1]. בנוסף לכך תיקנו חז"ל[2] לפתוח באמירת פרשת 'ויכולו'.

אמנם למעשה המקדש בלא לברך על היין לא יצא ידי חובתו[3], אולם כתבו האחרונים[4] שאם נעשה הקידוש כדין אך השומע לא שמע אלא את ברכת 'מקדש השבת' בלבד, יצא ידי חובתו[5], ומ"מ כתבו הפוסקים[6] שאם לא אמר פרשת 'ויכולו', ישלימנה במהלך הסעודה באמירה על היין (ואם לא טעם מן היין בשעת הקידוש, אף יברך על יין זה[7]), אך אין צריך לכסות את החלות[8].

ולענין קידוש היום, הרי שעיקרו ברכת היין (שמצד חשיבות הסעודה קבעוה על היין), ואמנם המנהג לפתוח תחילה בפסוקי 'ושמרו' ו'זכור את יום השבת', אולם אין מנהג זה מעכב כלל[9], ועל כן במקום צורך ניתן להסתפק בברכת היין בלבד. 

עוד יש להוסיף שמבואר באחרונים[10] שכשאינו יכול לשמוע היטב את הקידוש, רשאי לאומרו בלחש עם המקדש, ואף שאינו אוחז את היין בידו, מ"מ מאחר והיין לפניו, נחשב לו כמקדש על היין (אולם לכתחילה ראוי שיאחוז גם כוס יין בידו[11]). אכן, על המקדש באופן זה להקפיד לשתות מן היין כשיעור, וכמו כן להימנע מעניית אמן על ברכת המקדש, שמאחר וברך בעצמו, הרי שעניית האמן מהווה עבורו הפסק בין הקידוש לטעימת היין.

[1] אך אין ברכה זו מעיקר הקידוש, וכן מצינו בשו"ע (סימן רעא סעיף ד): "אם התחיל (לאכול) מבעוד יום, צריך להפסיק, שפורס מפה ומקדש. ואם היו שותים יין תחילה, אינו אומר אלא קידוש בלבד, בלא ברכת היין".

[2] שו"ע שם סעיף י, ועיין משנה ברורה (שם ס"ק מה) שהוא עדות על מעשה הבריאה, והביא בשם המדרש שיש לומר ג' פעמים פרשת 'ויכולו', בתפילת לחש, לאחר תפילת העמידה, ובקידוש. ומ"מ אינה מעיקר הקידוש, וכן מצינו במשנה ברורה (שם ס"ק כד) שהמקדש על הפת וכבר ברך 'המוציא', לא יאמר 'ויכולו' אלא לאחר זמן.

[3] עיין משנה ברורה (שם ס"ק עח) שהמקדש על היין ונמצא חומץ נמצא שלא קידש כלל וצריך לחזור ולקדש, ומ"מ אם טעה והפך את סדר הברכות, יצא ידי חובתו, שכן מוכח מהשו"ע (שם סעיף טו): "אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו, יביא כוס אחר ומברך עליו בורא פרי הגפן, ואין צריך לחזור ולקדש".

[4] שמירת שבת כהלכתה פרק מז סעיף מ, ובאריכות בשו"ת רבבות אפרים ח"א סימן קצז ובשו"ת חלקת יעקב או"ח סימן צא.

[5] ובדיעבד יצא אף בשמיעת עיקר הברכה (פתיחת הברכה וחתימתה, והזכרת קדושת השבת זכר ליציאת מצרים) בלבד, ראה שו"ת הרדב"ז ח"א סימן רעו, משנה ברורה סימן ריג ס"ק יט ושער הציון שם, וביאור הלכה סימן נט סעיף ד ד"ה 'עם הש"ץ'.

ע"פ זה הורו לנו הגר"א נבנצל והגר"ד ליאור שבמקום דחק אף מי שאינו זוכר את כל נוסח הקידוש יקדש ע"פ זכרונו, ובלבד שיסיים "בא"ה מקדש השבת".

[6] משנה ברורה שם ס"ק מה. ועיין חיי אדם (כלל ו סעיף יג) שאם אין לו יין, יאמר פרשת 'ויכולו' בלא יין, ובשמירת שבת כהלכתה (שם הערה קפח) הביא בשם הגרש"ז אויערבך שיאמרנה על הפת.

[7] שמירת שבת כהלכתה פרק מז סעיף מ.

[8] שמירת שבת כהלכתה שם הערה קפח, שהרי טעמי הכיסוי (שלא יראה הפת בושתו, או זכר למן שהיה מכוסה) לא שייכים בכגון זה.

[9] עיין משנה ברורה (סימן רפט ס"ק ב), ועיין עוד ערוך השולחן (שם סעיף ג) שכן מוכח מהמסופר בגמרא (פסחים קו ע"א) שרב אשי נקלע למחוזא ביום השבת ואמרו לו לקדש, ומאחר ולא ידע את נוסח הקידוש נהג בחכמה ופתח בברכת הגפן והאריך בה, בינתיים גחן אחד הזקנים ושתה מן היין, והבין רב אשי שאין קידוש זה כולל אלא את ברכת היין.

[10] ראה משנה ברורה סימן קצג ס"ק ה, שמירת שבת כהלכתה פרק מז סעיף לט, ילקוט יוסף סימן רעא סעיף לא, ובאריכות בשו"ת רב פעלים ח"ב סימן מא.

ועיין עוד שו"ת רע"א (מהדו"ק סימן ז) שהקל לצאת בשמיעת חלק מהברכה ואמירת חלקה השני (שהורה שאשה השומעת קידוש מילד שספק הגדיל, תאמר בלחש את כל נוסח ברכת הקידוש חוץ מפתיחתה וחתימתה שבהם תצא בשמיעה מהמקדש, שהואיל ובאמירת אמצע הברכה מקיימת מצות התורה להזכיר את יום השבת בדברי שבח, רשאית לצאת בשמיעת פתיחת הברכה וחתימתה שאינם אלא מדברי סופרים), וכן הורה בשו"ת דבר חברון סימן רנד. אולם בשו"ת רב פעלים (ח"א סימן י), בביאור הלכה (סימן רעא סעיף ב ד"ה 'דאיתקש זכור'), ובשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן כח) דחו דעתו, לפי שלא ניתן לומר חצי ברכה ולשמוע חציה השני, ועיין עוד במשנה ברורה סימן קפג ס"ק כו ובשש"כ שם ובהערות קע וקפ.

[11] כן מבואר במשנה ברורה (סימן רעא ס"ק ג) שלכתחילה אין לקדש כל שאין היין ממש לפניו, ומ"מ אף המשנה ברורה הביא (בסימן קצג ס"ק ה) שניתן במקום צורך ללחוש עם המקדש.