פרק ג

שאלה: כיצד ינהגו חיילים המוצבים במחסום ובגלל כשל לוגיסטי סופקה להם ארוחה בלא יין וחלות? כיצד ינהגו חיילים השוהים בשטח אויב ואין באפשרותם לקדש?

תשובה: כתב הרמב"ם[1]: "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר, זכרהו זכירת שבח וקידוש כו'. מדברי סופרים לקדש על היין", וכן דעת רבים מן הראשונים[2] שמן התורה די בהזכרת קדושת השבת באמירה בלבד, ומדרבנן יש לקדש על הכוס דרך חשיבות וכבוד.

יש מן הפוסקים[3] שנקטו ע"פ גדרים אלה שמן התורה יוצאים ידי חובת קידוש בהזכרת השבת בתפילה (ויש אף שכתב[4] שדי באמירת "שבת שלום" וכד' בכדי לצאת ידי חובה מן התורה), ויש שפקפקו בכך[5] הן מצד שאינו מתכוון בשעת התפילה לקיים מצות הקידוש, הן מצד שאחר הוראת חז"ל לקדש על הכוס אפשר שאין לצאת באופן אחר, והן מצד שמבואר בגמרא[6] שיש להזכיר את יציאת מצרים בקידוש, ובתפילה אין יציאת מצרים מוזכרת בסמיכות להזכרת קדושת השבת.

חיילים שנבצר מהם לקדש על יין (או פת, או עוגה) בליל שבת, יסמכו על הדעות המקילות ויתכוונו לצאת בהזכרת עניני השבת בתפילה, ולכל הפחות יסתפקו בהזכרת קדושת השבת באמירה (כגון שיאמרו את נוסח ברכת הקידוש בלא הזכרת שם ומלכות, או כגון שיאמרו "ברוך שנתן שבת קודש לעמו ישראל זכר ליציאת מצרים"), ויאכלו מאכלם בלא קידוש.

[1] פכ"ט משבת הלכה א, ו, וסובר שדרשת הגמרא (פסחים קו ע"א) "זכור את יום השבת לקדשו" - זכרהו על היין, אינה דרשה גמורה אלא דין דרבנן שהסמיכוהו על הפסוק.

[2] ראה ילקוט יוסף סימן רעא סעיף ב ובאריכות בהערה שם.

[3] מגן אברהם סימן רעא ס"ק א (שכן מוכח אף מהגמרא (ברכות לג ע"ב): "מה קידוש אף על גב דמקדש בצלותא מקדש אכסא, אף הבדלה נמי - אף על גב דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא"), וכעין זה במגן אברהם סימן רפט ס"ק ד (שכן מוכח מהירושלמי (פסחים פ"י ה"ב) "אמר רבי יוסי בי רבי בון נהגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור יורד לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם מקדש ישראל ויום השבת"). ובעקבותיו הורה החת"ס (בהגהותיו למג"א סימן רעא שם) שבכדי לקיים בקידוש על היין מצוה דאורייתא, יש להתכוון בתפילת ערבית שאינו חפץ לצאת בה ידי חובת קידוש, ולעומת זאת ביוכ"פ שחל בשבת יתכוון לצאת בתפילה ידי חובת הקידוש.

[4] רע"א בהגהותיו למג"א שם, אכן בביאור הלכה (שם סעיף ב סוף ד"ה 'דאיתקש') משיג על כך לפי שאין בכך שבח וקילוס לשבת, וכעין זה העירו עוד אחרונים (ראה שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן לז, ועיין בדבריו שבאר דעת רע"א שאף באמירת "שבת שלום" כלול דבר שבח לשבת). ובענין זה עיין ברשב"א (ח"ד סימן רצה) שמן התורה יוצא באמירת "בואי כלה, בואי כלה", או בקריאת פסוקי קדושת השבת "ויכולו" או "ושמרו בני ישראל את השבת".

ועיין עוד ב"ח (סימן תרעח) שמשמע מדבריו שכשאין לו יין יאמר את ברכת הקידוש בפני עצמה ויצא בכך ידי חובת קידוש מן התורה, ובשו"ת יביע אומר (ח"א סימן טו אותיות כא-כב) הביא עוד פוסקים שהורו כך, ברם למעשה הכריע כדעת רוב הפוסקים שאין לומר ברכת הקידוש אלא על היין.

[5] עיין במשנה ברורה שם ס"ק ב, ובאריכות במנחת חינוך מצוה לא, בביאור הלכה שם ד"ה 'מיד', ובשו"ת יביע אומר שם אותיות ה-כג.

[6] פסחים קיז ע"ב: "אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, כתיב הכא "למען תזכור את יום" וכתיב התם "זכור את יום השבת לקדשו"". אולם דעת המקילים שאין זו דרשה גמורה אלא רק אסמכתא, או שמ"מ ניתן לצאת בתפילה לפי שדי בכך שהזכיר את יציאת מצרים בסמוך לתחילת התפילה, בסוף ברכות קריאת שמע (ועיין עוד בילקוט יוסף בהוספות שבסוף הספר (סימן רעב סעיף יג) שהביא מקורות שהיו נוסחאות שכללו בתפילה "זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים", וכתב שם שבמקום דחק שיוצא בתפילה ידי חובת הקידוש, יאמר כנוסח זה).