פרק א

שאלה: באילו מקרים ניתן לקדש על החלות? וכיצד יערוך את הקידוש במקרה זה?

תשובה: נאמר בגמרא^[1]: "אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא כו' זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, זימנין דחביבא עליה ריפתא (לחם) - מקדש אריפתא, זימנין דחביבא ליה חמרא (יין) - מקדש אחמרא", מכאן הסיקו רבים מן הראשונים^[2] שניתן לקדש על פת (ויש מהאחרונים^[3] שלמדו אף להקל בשעת דחק לקדש על שאר מיני מאפה העשויים דגן, כעוגות וכד', כל שקובע סעודתו עליהם^[4]), אולם דעת ר"ת^[5] שאין מקדשין אלא על היין (ואולי אף על חמר מדינה שהוא כיין), ולכך באר את הסוגיה באופן אחר^[6].

לפיכך כל שיש יין ברשותו, אין לו לקדש אלא עליו, ורק אם אין יין ברשותו יסמוך על דעת רבים ויקדש על פת[7] (ומ"מ מבואר באחרונים^[8] שאם אין ברשותו בערב אלא חמר מדינה, עדיף שיקדש עליו מאשר ייבטל לגמרי מקידוש). אולם העירו ראשונים^[9] שדוקא בליל שבת ניתן לקדש על הפת, שכן מלבד הברכה על הפת מברך גם את ברכת 'מקדש השבת', ויהיה הקידוש ניכר, אך ביום השבת אם יאמר רק פסוקים ויברך על הפת לא יהיה הקידוש ניכר משאר סעודה שפותחת בברכת המוציא, ועל כן יש להעדיף במקרה זה לקדש על חמר מדינה, ורק כשלא מתאפשר הדבר, מקדשים אף ביום השבת על החלות^[10], וכמבואר עוד בתשובה הבאה, עיין שם.

כתבו האחרונים^[11] שהנצרך לקדש על החלות בליל שבת יטול ידיו תחילה^[12], לאחר מכן יניח ידיו על החלות המכוסות^[13] ויאמר 'ויכולו', אח"כ יגלה את החלות יגביהם ויברך 'המוציא', ולבסוף ישוב ויכסם^[14] ויאמר ברכת 'מקדש השבת', ויבצעם^[15].

יש להוסיף שאין דין בציעה על שתי חלות שלמות מעכב בשעת דחק^[16], ועל כן אם אין בידו לבצוע כך, רשאי אף לקדש ולבצוע על לחם אחד או על פרוסות^[17]. ובמידה ונצרך לקדש על עוגות, ינהג ג"כ בדרך זו, דהיינו לכתחילה יקדש ויבצע על שתי עוגות שלמות^[18].

[1] פסחים קו ע"ב.

[2] רש"י רשב"ם ועוד.

[3] עיין שו"ת יביע אומר (ח"ג סימן יט אות י) שנחלקו אחרונים בענין זה, ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק נג סעיפים ז, יב, יח) וילקוט יוסף (סימן רעב סעיף טז) שהורו להקל בשעת דחק כל שקובע סעודתו עליהם, ובשש"כ (סעיף יח) הקל בדוחק אף בשאין לו בכדי קביעות סעודה.

[4] דהיינו, למנהג הספרדים (עיין ילקוט יוסף שם) כל שאוכל מהם למעלה מכ-220 סמ"ק, ואילו למנהג האשכנזים (עיין משנה ברורה סימן קסח ס"ק כד) כל שאוכל מיני מזונות כשיעור פת שמורגלים לאכול בארוחה קבועה, חשוב כקובע סעודתו, יתר על כן, אפילו אכל מזונות עם שאר מאכלים כשיעור פת שמורגלים לאכול עם שאר מאכלים, חשוב כקובע סעודה. ועיין באריכות בספר וזאת הברכה פ"ד.

[5] תוד"ה 'מקדש אריפתא', ועיין הגהות אשר"י (שבת פ"ב סימן יב) שכתב שר"ת למד כן מדין הגמרא (שם כג ע"ב) "נר ביתו וקידוש היום - נר ביתו עדיף משום שלום בית", ואם היה ניתן לקדש על הפת, כלל לא היה מקום להסתפק בענין זה.

[6] שפעמים רב קידש על היין לפני שסעד על הפת, ופעמים בשל חביבות היין קידש עליו שלא במקום סעודה, ונקט שאין חיוב לקדש במקום הסעודה. 

[7] ועיין ערוך השולחן (סימן רעב סעיף יז) שתפילה בציבור חשובה מקידוש על היין, ועל כן יש להעדיף תפילה בציבור גם אם בשל כך יאלץ לקדש על הפת.

[8] כף החיים סימן רעב ס"ק נ, ועיין משנה ברורה שם ס"ק כז.

[9] רא"ש פסחים פ"י סימן יז.

[10] משנה ברורה סימן רפט ס"ק י. ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק נ הערה יג) שבמקרים אלה יקפידו אף השומעים לטעום מן הפת, שכן מאחר ואין קידוש היום ניכר כשנערך על פת, אינו דומה לקידוש על יין וחמר מדינה שניתן לצאת בשמיעה גרידא.

[11] משנה ברורה סימן רעא ס"ק מא, וכעין זה בשו"ע המקוצר סימן נט סעיף ה.

[12] וכן כל שאר המסובים.

[13] אמנם לטעם שכיסוי החלות בזמן הקידוש הוא "שלא יראה הפת בושתו" (שלמרות חשיבותו מקדימים לברך על היין לפניו), אין מקום לכסותם כשמקדשים עליהם, אולם יש לכסותם מהטעמים הנוספים לכך, דהיינו זכר למן שהיה מכוסה בטל מעליו ומתחתיו, וכן מפאת כבוד הסעודה שלאחר הקידוש מסיר את הכיסוי ומראה חשיבות החלות שמתחיל בהם את הסעודה, ראה הגהות מיימוניות פכ"ט משבת אות ק.

[14] ברם, יש שנקטו (ראה אליה רבה שם אות יז, וכף החיים שם ס"ק נג) שיאחזם כל זמן הקידוש, ועל כן ראוי לאחוז את החלות מכוסות בשעת ברכה זו, ובכך יוצא ידי כולם. שו"ת באר משה ח"ו סימן קלד. ואגב, עיין משנה ברורה (שם ס"ק מא) שהמנהג להגביה את החלות בשעת ברכת 'המוציא' בעת אמירת שם ה'.

[15] ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק נג סעיף טו, ע"פ אשל אברהם בוטשאש מהדו"ת סימן רעב סעיף ט) שבמקרה זה יש להקפיד לאכול כזית מהפת בכדי אכילת פרס (כארבע דקות), וכדין שתיית היין מהקידוש שיש לשתותו בשיעור זה. ועיין עוד שמירת שבת כהלכתה (פרק נד סעיף כא, ע"פ רע"א על מג"א סימן רעג ס"ק י וס"ק יב) שצריך לאכול שני 'כזיתים', אחד לחובת הקידוש ואחד לחובת הסעודה.

[16] ראה משנה ברורה סימן רעד ס"ק ב וסימן רפט ס"ק י.

[17] דהיינו אם ניתן יבצע על לחם אחד שלם בצירוף פרוסה, ואם אין בידו, יבצע על שתי פרוסות, ובדלית ברירה רשאי אף לקדש ולבצוע על פרוסה אחת.

[18] שמירת שבת כהלכתה פרק נג סעיף יח.