חוטי צורת הפתח

לג.  המנהג להקל שחוט רפוי או מתנדנד ברוח מצויה אינו פוסל[1], אלא שיש להקפיד שהחוט יהיה לכל אורכו מעל גובה עשרה טפחים (שכן הקטע הנמוך מעשרה אינו נחשב כפתח, וממילא בטלה כל צורת הפתח משם[2]).

לד.  החוט צריך לעבור בדיוק מעל העמודים ולא מן הצד[3], לאור זאת אין להסתפק בליפוף החוט סביב ראש העמוד, אלא בקיבועו מעליו. הדרך המצויה ליישום עיקרון זה היא בקשירת החוט למסמר הנעוץ בראש העמוד, כמו כן ניתן להעביר את החוט מעל ראש העמוד ולאחר מכן לכורכו סביב העמוד בכדי לקבעו שם, אולם לכתחילה אין להעביר את החוט דרך נקב או מגרעת המפלשים את העמוד[4].

לה.  ניתן לקשור את החוט סביב חלקו העליון והצר של עמוד תאורה מדורג, לפי שעובר מעל בסיסו הרחב, אולם לכתחילה אין להקל בכך בעמוד תאורה העשוי כקונוס, לפי שאין ניכר שהחוט עובר מעליו[5] .

לו.  החוט אינו צריך לגעת בעמודים, אלא די שיעבור מעליהם[6], עם זאת, במידה שאין החוט נוגע בעמודים, יש להקפיד שהחוט יעבור מעליהם לכל גובהם. לפיכך לרוב אין עמוד עקום או משופע כשר לצורת הפתח, אא"כ החוט נוגע בראשו, ומ"מ בשעת דחק ניתן להקל בחוט העובר מעל ראש העמוד העקום, ובלבד שהינו עובר אנכית מעליו ולא בהמשך לכיוון שיפועו[7].

לז.  עמודי חשמל אינם יכולים להוות צורת הפתח, שכן כבלי החשמל עוברים לצידם ולא מעליהם, ומ"מ ניתן להעמיד חביות או משטחי העמסה וכד' תחת כבלי החשמל, כך שהחביות יחשבו למזוזות הפתח, והכבל למשקוף שמעליהם.

(לאור האמור בסעיף הקודם, מאחר ובמקרה זה הכבל אינו נוגע בעמודים, יש להקפיד שאותם חביות תהיינה זקופות לגמרי).

[1] משנה ברורה סימן שסב ס"ק סו: "כתב בספר מחצית השקל דמ"מ קיל קנה שעל גבן מקנה שבצדדים, דאותן שבצדדים צריך ליזהר שלא ינידם הרוח כיון דהם משום מחיצה, ומחיצה שהרוח מנידה לא מיקרי מחיצה, אבל הקנה שעל גבן, נהי דצריך ליזהר שלא ינטל ע"י הרוח, אבל אי הרוח ינידו אין בכך כלום, דעיקר המחיצה תלוי בשני הקנים העומדים מן הצד. ויש מאחרונים שמחמירין בזה, ולדידהו כשעושין העירוב ע"י חבל צריך למותחו בחזקה כדי שלא ינידו הרוח".

[2] לדעת החזו"א (עיין סימן עא ס"ק יא) כל שהחוט ירד מתחת לגובה עשרה, ואפילו בנקודה צרה אחת, פקע שם הפתח מאותו מקום, ואילו לדעת שו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סימן יח אות ח) אין הפתח בטל אלא כשהחוט נכפף לאורך יותר מג' טפחים.

[3] סימן שסב סעיף יא: "מהו צורת פתח, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן כו', ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון. ואם חיבר הקנה העליון לשני הקנים, או לאחד מהן מן הצד, לא מהני".

[4] משנה ברורה סימן שסב ס"ק סד: "אם הקנה שלמעלה תחוב בין קנה לקנה, שנחקק קצת בקנים כעין שעושין האומנים, והקנים עודפין למעלה על גב הקנה שמונח ביניהם, מסתפק הפמ"ג ומצדד בזה להחמיר (אמנם החזו"א סימן עא ס"ק ט הקל: "כשחקק בקנה המזוזה ותחב קנה העליון, שזהו על גבן ממש, ואף אם תחב באמצעיתן כשר"). אבל אם אין הקנים עודפין למעלה, אלא שחקק רק מעט באמצעיתן להניח החבל בתוכו שיהא מונח בטוב ולא ישתלשל למטה, שפיר דמי, דמיקרי זה על גבו. וכן אם נועץ מסמר בראש הקנה וקושר בו החבל שפיר דמי, דהא מונח מלמעלה נגד הקנה. ואם כרך החוט סביב הקנה מן הצד עד שבכריכתו העלהו על ראשי הקנים, ג"כ כשר".

[5] חזון איש סימן עא ס"ק יב, ברם, שמענו מהגר"א וייס שהרב מבריסק הקל בכך. 

יש להוסיף שעקרונית ניתן במקרה זה להדביק על העמוד מדבקות עד גובה עשרה טפחים כך שהחוט יעבור מעליהן, אלא שלמעשה לרוב אין הדבר מועיל, לפי שהעמודים אינם מוצבים בצורה ישרה לחלוטין, וממילא החוט לא יעבור מעל המדבקות.

[6] סימן שסב סעיף יא: "מהו צורת פתח, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אפילו אינו נוגע בהן אלא שיש ביניהם כמה אמות, ובלבד שיהא גובה הקנים שמכאן ומכאן י' טפחים, ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון".

[7] חזון איש סימן עא ס"ק ו: "וכשהקנים באלכסון צריך שיהיה הקנה העליון כנגדן כפי מעלה ומטה של עולם, ולא כמעלה ומטה שלהן, דהיינו אלכסון, ואם יניח קנה העליון רחוק מהן באופן שאם ימשוך את הקנים את ארכן על אותו מדת אלכסונן יגיע במכוון כנגד הקנה העליון, לא מקרי קנה על גביהן. ומיהו כשהקנה העליון נוגע בהן שפיר מקרי על גבן, אע"ג דע"פ מעלה ומטה של עולם אין כנגד הקנה למטה על הארץ מזוזות, בזה מהני אלכסונן, דמקרי מחיצה באלכסון, אבל לאחר שכלו אין לחשוב אלכסונן באויר". ברם בס"ק יא פקפק בזה: "ונראה דידות היוצאין מן הקנים והרחיק קנה העליון למעלה כנגדן, אף באינן שוכבות אלא גם הידות באלכסון, מ''מ כיון שאינן נוגעין א''א לדון הידות לתקרה ופסול, דלא חשיב נמי מזוזה שיחשב קנה עליון ע"ג מזוזות. ואפשר דגם באלכסון ישר צריך נגיעת קנה עליון דוקא, דכיון דעריב משך שטחי עריב בי' ענין תקרה, והלכך כשהתקרה נוגעת בקנים מתאחד הכל ומשתלם הפתח במזוזות ומשקוף, אבל א"א להתכשר בקנה עליון כנגדן כיון שאין מזוזה כנגדו על הארץ. וכן בפתח מבוי במזרח וב' הקנים עקומין בראשיהן למזרח וקנה על גבן, כיון שאין כאן קנה מזוזה על הארץ כנגד קנה העליון, פסול. ומיהו כשכל אלכסון של הקנים מן הארץ עד קנה עליון על מידה שוה וקנה ע"ג ראשיהן, אף שהן משופעין למזרח עד שאין לקנה עליון מזוזה על הארץ כנגדן כתבנו ס"ק ו שהוא כשר, אבל גם זה אין לו מקור נאמן, די''ל דהכא לא דמי למחיצה, דלא מקרי משקוף ע''ג מזוזות. גם צריך ליתן שיעור לאלכסון דבאינו מתלקט י' מתוך ד' אף דמן החוץ זקוף בגובה י' אפשר דפסול".

ומ"מ בספר נתיבות השבת פרק יט ס"ק מא, ובספר הלכות עירובין פ"ד סעיף יג, הקלו בכך, לכל הפחות בשעת דחק.