פרק ד

שאלה: כיצד ינהג חייל שיצא לסיור מחוץ לעירוב ועל כן לא נטל עמו סידור ושכח לומר 'רצה והחליצנו' בברכת המזון?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל, ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר, טעה ולא הזכיר (רצה והחליצנו) של שבת, אומר: "ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך מקדש השבת" כו'. הדר יתיב וקאמר, טעה ולא הזכיר (יעלה ויבוא) של ראש חודש, אומר: "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזיכרון" כו'. אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב נחמן אמר שמואל, טעה ולא הזכיר של ראש חודש, בתפילה - מחזירין אותו, בברכת המזון - אין מחזירין אותו. אמר ליה רב אבין לרב עמרם מאי שנא תפילה ומאי שנא ברכת המזון? אמר ליה כו' ניחזי אנן, תפילה דחובה היא - מחזירין אותו, ברכת מזונא, דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל (שאין חובה לסעוד על פת בראש חודש) - אין מחזירין אותו. אלא מעתה, שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל, הכי נמי דאי טעי הדר? אמר ליה, אין, דאמר רבי שילא אמר רב, טעה - חוזר לראש. והא אמר רב הונא אמר רב, טעה - אומר "ברוך שנתן"? לאו איתמר עלה, לא שנו אלא שלא פתח ב'הטוב והמטיב', אבל פתח ב'הטוב והמטיב' - חוזר לראש".

ומבואר בראשונים[2] שע"פ יסוד זה שחוזר לראש דוקא בסעודה שמחויב בה, ממילא לדעה[3] שניתן לצאת בסעודה שלישית במיני תרגימא, אם טעה ולא אמר 'רצה והחליצנו' – אינו חוזר.

וכן פסק השו"ע[4]: "טעה ולא הזכיר של שבת[5], אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת" כו', והא דסגי בהך ברכה, דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, צריך לחזור לראש בהמ"ז. אם טעה ולא הזכיר בה של ראש חודש, בין ביום בין בלילה, אומר: "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזיכרון", ואינו חותם בה, והוא שנזכר קודם שהתחיל 'הטוב והמטיב', אבל אם לא נזכר עד שהתחיל 'הטוב והמטיב', אינו חוזר, מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון כו'. סעודה שלישית בשבת, דינה כראש חודש[6]".

וא"כ השוכח לומר 'רצה והחליצנו' בליל שבת או בסעודת הבוקר, ונזכר בכך קודם ברכת 'הטוב והמטיב', יאמר: "בא"ה אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, בא"ה מקדש השבת", נזכר לאחר מכן, יחזור לראש הברכה, לעומת זאת השוכח לומר 'רצה והחליצנו' בסעודה שלישית אינו חוזר, הואיל ויש הנוקטים שאין חובה לסעוד אותה על פת.

[1] ברכות מט ע"א.

[2] תוס' שם ע"ב ד"ה 'אי בעי', רשב"א שם.

[3] ראה להלן תשובה ו.

[4] סימן קפח סעיפים ו-ח.

[5] ואם מסתפק אם הזכיר, מנהג האשכנזים (משנה ברורה שם ס"ק טז) לחזור לראש, לפי שתולים שבסתמא ברך כשיגרת לשונו בחול, ואילו רבים מהספרדים (ילקוט יוסף שם סעיף ו, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ז סימן כח) מקילים בכך, הואיל והוא ספק דרבנן.

[6] ועיין בשו"ע (שם סעיף י) שהולכים אחר תחילת הסעודה, ועל כן אף אם סיים סעודה שלישית בלילה, אומר 'רצה'. ולענין דין אמירת 'רצה והחליצנו' במקרה שהתפלל ערבית או הבדיל באמצע סעודה שלישית, עיין להלן פרק לה תשובה יג.