פרק ב

שאלה: כיצד ינהג חייל שאין בידו חלות שלמות ללחם משנה? ומה דין חלה שנבצעה באופן חלקי?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי אבא, בשבת חייב אדם לבצוע על שתי כיכרות, דכתיב "(ויהי ביום הששי לקטו) לחם משנה". אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דנקט תרתי (ברך על שתי כיכרות) ובצע חדא, אמר - "לקטו" כתיב", וכן נפסק בשו"ע[2]: "בוצע על שתי כיכרות (שלמות)".

כתבו הפוסקים[3] שלכתחילה יש להקפיד שהחלות תהיינה שלמות לחלוטין, ואף מבואר במקום אחר בשו"ע[4]: "שתי גלוסקאות הדבוקים יחד שנאפו ונחתך מן האחת והשניה נשארה שלימה, טוב להפריד החתיכה מהשלימה כדי שתהא נראית שלימה". עוד מבואר בשו"ע[5]: "אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם, יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה, ודינו כדין שלם", אולם כתבו מפוסקי דורנו[6] שכן הדין דוקא בחיבור פנימי ע"י קיסם וכד', אך אין להקל ולהחשיב חלה פרוסה העטופה בשקית לחלה שלימה[7].

כתבו האחרונים[8] שכל דינים אלה אינם אלא לכתחילה, אבל אם אין בידו שתי חלות שלמות, רשאי אף לצרף פרוסה[9], ואפילו אין לו חלה אחת שלימה, יבצע על שתי פרוסות (ואם יש לו חתיכת לחם אחת - יחצנה לשתיים קודם הבאתה לשולחן[10]), והוסיפו מפוסקי דורנו[11] שבמקום צורך ניתן אף לצרף לחם קפוא.

[1] שבת קיז ע"ב.

[2] סימן רעד סעיף א.

[3] שמירת שבת כהלכתה פרק נה סעיף ח, ע"פ ערוך השולחן שם סעיף ה.

ועיין בשש"כ (שם סעיף טז) שאף הקובע סעודתו על עוגות צריך לבצוע על שתי עוגות שלמות (והיינו למנהג הספרדים שאוכל מהם למעלה מכ-220 סמ"ק, ואילו למנהג האשכנזים שאוכל מיני מזונות כשיעור פת שמורגלים לאכול בארוחה קבועה, יתר על כן, אפילו אכל מזונות עם שאר מאכלים כשיעור פת שמורגלים לאכול עם שאר מאכלים, חשוב כקובע סעודה. עיין משנה ברורה סימן קסח ס"ק כד, ובאריכות בספר וזאת הברכה פ"ד).

[4] סימן קסח סעיף ג, ע"פ תרוה"ד ח"ב סימן קו.

[5] שם סעיף ב, ע"פ הרוקח סימן שכט.

ועיין עוד בשו"ע (סימן קסז סעיף א) שאם הלחם פרוס מעט באופן שאם יאחוז בפרוסה, לא יתלש שאר הכיכר אלא יתרומם עמה, הרי שנידון כשלם.

[6] שמירת שבת כהלכתה שם סעיף יא, ילקוט יוסף סימן רעד סעיף י.

[7] ומלבד זאת יש להוסיף שנוהגים לאחוז את הלחם בלא כל כיסוי בשעת הברכה. ראה שו"ע סימן קסז סעיף ד ובמשנה ברורה שם ס"ק כג.

[8] משנה ברורה סימן רעד ס"ק ב, ערוך השולחן שם סעיף ה.

[9] וכתבו האחרונים (שמירת שבת כהלכתה שם סעיף טז, ע"פ כף החיים שם ס"ק ו) שניתן להקל בדלית ברירה ולצרף אף עוגה וכד' (או מצה, למנהג הספרדים המברכים עליה בכל השנה ברכת מזונות), למרות שאינו קובע סעודתו עליה.

ואגב יש להוסיף שחייל שהגיע לחדר האוכל לאחר שכבר בצעו את הלחם משנה ואין בידו עוד חלות שלמות, ראוי שיבצע על חתיכות שנותרו מהלח"מ שברכו עליו, וכשיטת האשל אברהם בוטשאש (סימן רעד) ושו"ת דברי יציב (או"ח סימן קכו) שעיקר ענין לח"מ בקביעות הסעודה עליו, ואף מי שהצטרף לאחר תחילת הסעודה, יוצא בכך שנטפל לסעודה שנקבעה על לח"מ שטועם ממנו (אך לכתחילה אין לנהוג כן, שהרי המשנה ברורה סימן קסז ס"ק פג לא נקט כדבריו).

[10] שמירת שבת כהלכתה שם הערה נו (וע"ש שהסתפק באם יש לו חלה אחת שלימה, שמא עדיף לחצותה לשתיים, שהרי דין לחם משנה נלמד מהפסוק הנ"ל, ולכאורה עדיף על מעלת חשיבות לחם שלם), ועיין שו"ת משיב דבר (ח"א סימן כא) שהורה שאם הובאו לפניו שתי חתיכות נחשב לו כלחם משנה, אך אם כבר הובאה לו חתיכה אחת, לא יועיל לחלקה לשתיים, וע"פ זה כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סימן כד) שאם אין לו אלא חלה אחת שלמה וכבר הובאה לפניו, לא יועיל לחלקה לשתיים בכדי שיהיה לו לחם משנה.

עוד יש להוסיף שלכתחילה יש להקפיד שיהא שיעור כזית בכל כיכר מהלחם משנה, ראה שמירת שבת כהלכתה (פרק נה סעיף ה) שכתב כן ע"פ כף החיים (שם ס"ק ח) ושו"ת רבבות אפרים (ח"א סימן רד אות ג), ברם, מבואר בדבריהם שיש מקילים בכך, ועל כן בדיעבד ובדוחק יש להקל, אך אפשר שדוקא כשהוא שלם יש להקל בשל חשיבותו שהוא שלם, אך בפרוסה פחות מכזית אולי אין להקל.

ואגב יש להעיר שלכתחילה יש לאכול בכל סעודה פת כשיעור כביצה (כ-60 סמ"ק, כפרוסת לחם), והיינו כשיעור סעודת קבע חשובה (ראה שו"ע סימן רצא סעיף א), אולם מבואר באחרונים שבדיעבד ובמקום דחק ניתן להסתפק בכזית (כ-30 סמ"ק, כחצי פרוסה), והיינו כשיעור אכילה משביעה (ראה משנה ברורה שם ס"ק ב, כף החיים שם ס"ק ה, ילקוט יוסף סימן רעד סעיף כב, שו"ע המקוצר סימן נט סעיפים כ-כא, ובאריכות בספר מנוחת אהבה פ"ח סעיף ב, שכן משמעות הגמרא (שבת קיט ע"ב): "אמר רבי אלעזר לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית").

[11] שמירת שבת כהלכתה שם סעיף יב, ילקוט יוסף שם סעיף ט, שו"ע המקוצר שם סעיף כב, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ח סימן לב, וכדמצינו שניתן לצרף מצה בערב פסח שחל בשבת, ואף שאינו רשאי לאכול ממנה. ברם, דעת שו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן לא) שיש להחמיר בכך, לפי שיש הנוקטים שצריך לבצוע את שתי החלות, וממילא צריך שתהא ברת אכילה. ומ"מ נראה להקל יותר בפיתה קפואה וכד', הואיל ומפשירה תוך זמן קצר.