פרק יד

שאלה: האם חייל המעריך ש'יוקפץ' או יגויס במהלך השבת, רשאי להכניס קודם השבת חפצי מוקצה לתיק שיש בו חפצי היתר, בכדי שיוכל לטלטל בשבת את התיק עם כל תכולתו? וכיצד עליו לנהוג בענין זה, אם לא נערך לכך מבעוד יום? כיצד ינהג חייל העומד לישון בשדה וחפץ להסיט אבן שמונחת תחתיו?

תשובה: מצינו מספר דרכים בהן ניתן להקל בטלטול מוקצה:

טלטול בשינוי ('כלאחר יד'):

שנינו[1]: "הקש שעל גבי המיטה, לא ינענענו בידו (בכדי לסדרו שיהא נוח לשכב עליו), אלא מנענעו בגופו", והיינו לפי שמותר לטלטל מוקצה שלא כדרך טלטולו בחול, והוא הנקרא 'טלטול כלאחר יד'. כעין זה נאמר בגמרא[2]: "תנו רבנן, אין מתחילין באוצר תחילה, אבל עושה בו שביל כדי שיכנס ויצא. עושה בו שביל? והא אמרת אין מתחילין! הכי קאמר, עושה בו שביל ברגליו בכניסתו וביציאתו (כלומר, התירוהו לעשות את השביל כדרך הילוכו, לפי שלא נחשב כטלטול)".

וכן נפסק בשו"ע[3]: "טלטול בגופו (כגון באמצעות מרפקו או רגלו), אפילו לצורך דבר האסור - מותר", ובמקום אחר[4] כתב הרמ"א: "מותר לטלטל דבר מוקצה ע"י ניפוח (שנושף עליו ומעיפו), דלא הוי טלטול אלא כלאחר יד, ולא מיקרי טלטול".

עוד יש להוסיף שיש מן האחרונים[5] שכתב שבכלל היתר טלטול 'כלאחר יד' כל פעולת טלטול שאינו מבצעה בידיים, ואפילו דרכו בכך, ולשיטתו ניתן לטלטל ארנק בכיס וכד'. ברם, שאר אחרונים לא הזכירו הבנה מחודשת זו להלכה.

צירוף חפץ היתר, ככיכר או תינוק, למוקצה, וטלטולם יחד:

נאמר בגמרא^[6]: "איתמר, מת המוטל בחמה כו', מניח עליו כיכר או תינוק ומטלטלו (אגב טלטול החפץ המותר)", ובמקום אחר נאמר^[7]: "אמר רבי אושעיא, שכח ארנקי בחצר, מניח עליה כיכר או תינוק ומטלטלה כו', רב אשי אמר כו', לא אמרו כיכר או תינוק אלא למת בלבד (ומשום כבוד הבריות)".

ברם, יש מן הראשונים^[8] שכתב שכל זאת דוקא במוקצה מחמת גופו, כאבנים ומעות, שהואיל והוקצו באופן מוחלט, אין לטלטלם אפילו אגב דבר היתר, ואילו כלי שמלאכתו לאיסור אינו מוקצה גמור, ועל כן ניתן לטלטלו באופן זה, וכעין שמצינו^[9] שהתירו לטלטל מדוכה אגב שום שעליה.

וכן מובא בשו"ע^[10]: "יש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפילו מחמה לצל ע"י כיכר או תינוק", אולם רבים^[11] חולקים על דין זה, ועל כן למעשה מצינו שהקלו בכך רק במקום הפסד מרובה וכד'^[12], וכעין שנפסק בשו"ע[13]: "אם הניח תפילין בארנקי מלא מעות, יכול להצילו מפני הדליקה או מפני הגנבים והגזלנים למקום שיכול להציל התפילין. ויש מי שאומר דהיינו דוקא כשהניחם שם מערב שבת".

טלטול אגב חפץ היתר ('מן הצד'):

כפי שהתבאר[14], הנצרך לחפץ היתר שיש עליו מוקצה, וניעור המוקצה עלול לגרום נזק כלשהו, לדברי היתר, או למוקצה עצמו, רשאי לטלטל את חפץ ההיתר, למרות שמטלטל מוקצה אגב כן. יתר על כן, יש מן הפוסקים[15] שכתבו שאם נצרך להשתמש במוקצה לתשמיש היתר, כגון שנצרך להאיר עם נר במקום אחר, מותר אף לטלטלו אגב חפץ ההיתר, כל שעיקר הטלטול הוא לצורך חפץ ההיתר.

מ"מ משמע שאין איסור גמור בטלטול מוקצה אגב היתר, אלא שבמידת האפשר קיימת חובה 'חיצונית' לנערו, ונראה שבדוחק גדול הגובל בצורך מבצעי, ניתן להקל בחובה זו (כשם שהקלו בחובה זו כשקיים חשש נזק)[16].

א"כ מבואר שניתן לטלטל מוקצה בשינוי ('כלאחר יד'), כגון באמצעות רגלו, מרפקו או גב ידו. ונראה שבמקום דוחק גדול, כגון בשעת גיוס חירום בשבת, ניתן גם לצרף מבעוד יום את המוקצה לתיק המכיל חפצי היתר חשובים (או, במידה ולא התכונן לכך מראש, רשאי אף לטלטלנו בשבת לתוך התיק בשינוי), ולשאתו כך על גופו. כל זאת בהסתמך על כך שמטלטלו 'מן הצד' אגב היתר, ועל שיטת המקילים לטלטל במקום הפסד מרובה כלי שמלאכתו לאיסור אגב כיכר או תינוק, ובצירוף שיטת הפוסקים שנשיאת מוקצה על גופו (ולא בידיו) אינה בכלל האיסור[17].

[1] שבת פרק כ משנה ה.

[2] שם קכז ע"א.

[3] סימן שיא סעיף ח.

[4] סימן שח סעיף ג.

[5] שו"ע הרב סימן שא סעיף לט.

[6] שבת מג ע"ב.

[7] שם קמב ע"ב.

[8] רא"ש כלל כב סימן ח.

[9] שם קכג ע"א.

[10] סימן שח סעיף ה. (ועיין בשו"ע הרב (שם סעיף כב) ובפמ"ג (משב"ז סימן שיא ס"ק ה) שכתבו שהקלו דוקא בכלי שמלאכתו לאיסור, הואיל והקלו גם לטלטלו לצורך גופו ומקומו. לעומת זאת במג"א (סימן שח ס"ק סא) משמע שלשיטה זו ניתן להקל בכל שתורת כלי עליו, ואפילו הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, וכ"כ החזו"א סימן מז ס"ק יא).

יש להעיר שבספר שולחן שלמה (סימן שיא ס"ק ה) הקשה מדוע לשיטה זו יש לנער אבן המונחת ע"פ חבית, הלא לכאורה ניתן לטלטלה אגב החבית, כשם שהתירו לטלטל מוקצה אגב כיכר או תינוק, אלא מכאן שהיתר זה מועיל דוקא מצד שניכר הדבר שמצרף את ההיתר בכדי להתיר את הטלטול, אך אין להקל במצבים שבמקרה נמצא חפץ היתר יחד עם המוקצה. ועיין בכעין זה בחזו"א (סימן מז ס"ק כג) שהצריך להניח את ההיתר ע"ג המוקצה, כך שהמוקצה יהיה בסיס וטפל להיתר.

ברם, משמעות שאר פוסקים שההנחה על גבי המוקצה אינה בדוקא, ראה מג"א (סימן שיא ס"ק א) שכתב "מניחו אצלו ומטלטלו עימו", וע"פ זה כתב בספר גשר החיים (פרק ה סעיף ה אות ב) שמפאת כבוד המת אין להניח את הכיכר על גביו, אלא מניחו לצידו.

[11] ראה משנה ברורה סימן שח ס"ק כו, שכן כתבו הרשב"א ובעל המאור שאין להקל בכיכר ותינוק אלא במת בלבד (ובארו שההיתר במדוכה נובע מכך שכן דרכה לדוך בה את השום), ושכן הורו הט"ז שם ס"ק ד והגר"א שם, וכן נראה מדברי השו"ע (סימן שיא סעיף ה) שכתב: "לא התירו לטלטל ע"י כיכר או תינוק אלא במת בלבד, אבל לא בשאר דברים האסורים לטלטל".

[12] כמבואר בשו"ע הרב סימן שח ס"ק כב, וכהערת שער הציון שם ס"ק כד.

[13] סימן שלד סעיף טז.

ברם, יש לציין שראייה זו אינה מוכרחת, שכן עיין במשנה ברורה (שם ס"ק מה) שהביא שבביאור הגר"א שם באר אמנם שמותר אף לכתחילה להניח את התפילין אצל המעות בכדי לאפשר את טלטולם, אולם דעת הט"ז (ס"ק יג) והמג"א (ס"ק כ) שרק אם הניחם בשבת אצל המעות קודם הדליקה רשאי לטלטלם. ועוד, אפשר שדוקא בהצלה מדליקה הקלו, שכן נפסק בשו"ע (שם סעיף ב): "ויש מתירים לטלטל מעות ודברים המוקצים כדי להצילם מפני הדליקה או מאונסים הבאים לגזלם, דבמקום פסידא אין לחוש לאיסור מוקצה. ויש אוסרים".

[14] בתשובה הקודמת.

[15] שו"ע הרב סימן רעז סעיף ו, וכדבריו הורה בשמירת שבת כהלכתה פרק כ סעיף מז (וע"ש בהערה קסח). ברם, עיין בשו"ע הרב (סימן שיא סעיף יד) שכתב שאם כל כוונתו היא לצורך שימוש במוקצה לתשמיש היתר, ואין עיקר הטלטול לצורך חפץ ההיתר, אינו רשאי לטלטל את המוקצה אגב ההיתר, ולעומת זאת עיין בפמ"ג (מ"ז סימן שח ס"ק יח, א"א סימן רעו ס"ק יא), שהתיר אף בכה"ג.

[16] וכן שמענו מהגר"א נבנצל.

[17] כעין זה הורה הגר"י נויבירט בסמוך למלחמת ששת הימים (המעין תשכז), וכן הורה בשו"ת דבר חברון סימן תיא, וכן שמענו מהגר"א נבנצל.

עוד יש להוסיף שמבואר ברמ"א (סימן שי סעיף ז) שהשוכח כסף בכיס 'פנימי', רשאי לטלטל את הבגד, הואיל ואין המעות על עיקר הבגד, ורע"א (שם) הביא דעת התוס' והרשב"א שאף אין צריך לנער את הכסף ממנו, והיינו לפי שהכסף מונח בכיס שטפל לבגד, ומכאן למד בספר שלמי יהונתן (סימן שי סק כה ובבירורי ההלכות סימן מז) שניתן במידת הצורך, להקל להכניס ארנק מבעוד יום לכיס המכנסיים, ולטלטל באמצעותם את הארנק, וכעין זה נראה שניתן להקל בטלטול תיק שקשורה אליו שקית עם מוקצה.