פרק ב

שאלה: האם חיילים המשרתים בבסיס עורפי מאובטח רשאים לטלטל נשק בשבת גם אם עדיין לא טווחו? האם חייל בחופשה שאין באפשרותו להשאיר את הנשק במקום בטוח בביתו, חייב להישאר כל השבת בבית, או שמא רשאי בשל כך לטלטל את נשקו?

תשובה: דעת רבים מפוסקי דורנו[1] שנשק הינו 'כלי שמלאכתו לאיסור', שהרי הפעלתו כרוכה באיסור הבערה, וייעודו להרוג באויב, אלא שלמרות זאת מותר לשאתו לצורך הרתעה, לפי שנחשב כמטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך שימוש בגופו לדבר היתר[2].

לעומת זאת יש שנקטו[3] שבימי שיגרה הנשק מוגדר 'כלי שמלאכתו להיתר', לפי שעיקר השימוש בו הוא לצורך הרתעה, ועל כן מותר לטלטלו לכל צורך, (ואפשר שגם טלטול האפוד בכלל היתר זה). ויש אף שכתב[4] שמאחר ומותר ללחום בשבת, הנשק והאפוד מוגדרים 'כלים שמלאכתם להיתר', ואין כל מניעה לטלטלם בשבת.

עוד יש לציין שמצינו בראשונים[5] שיש להימנע מטלטול כלי מלחמה בשבת משום מראית עין, שלא יראה כיוצא למלחמה.

לפיכך, לאור המציאות הבטחונית המורכבת במדינת ישראל, והחשיבות המערכתית ביצירת הרתעה ויכולת תגובה מיידית באמצעות נוכחות חיילים חמושים בכל מקום, לצד הסכנה העלולה להיווצר מהגעת הנשק לידי גורמים עוינים, באם יושאר בלא שמירה ראויה[6], אין להימנע מנשיאת נשק אף שלא במקום צורך בטחוני מובהק[7], מה גם שכפי שהתבאר, יש הנוקטים שבימי שיגרה אין בנשק כלל איסור מוקצה.

כל זאת לענין טלטול מוקצה, אך לענין איסור הוצאתו והעברתו במקום שאין בו עירוב, דעת רבים מפוסקי דורנו[8] שאין להקל בנשיאת נשק מחוץ לעירוב אלא דוקא במקום צורך מבצעי, ושישתדל לשאתו כשהוא חגור על גופו, כדרך לבישה. ומ"מ נראה[9] שבשל חשיבות שמירת האווירה התורנית במסגרת הצבאית, ומניעת שחיקה רוחנית של החייל, ניתן במקום שניכרת הנחיצות לכך, לסמוך על שיטת המקילים שנשק נידון כלבוש לחייל, ולצאת עם נשק אל מחוץ לעירוב גם לצורך מצוה, כגון לצורך תפילה בציבור (אך לא לצורך טיול וכד'), וראוי במצבים אלה להוציא את הנשק אל מחוץ לעירוב באמצעות הנחה על מקום פטור, או כשזה עוקר וזה מניח, ולטלטלו בכרמלית פחות פחות מד' אמות, או במידה והדבר לא אפשרי, לשאתו שם בהליכה רציפה ללא עצירת ביניים לצורך מנוחה (אולם מותר לעצור בכדי לסדרו ביתר נוחות על גופו, או בכדי לחצות כביש בביטחה, וכד').

[1] שו"ת באהלה של תורה ח"ב סימן לב, ילקוט יוסף דיני כלי שמלאכתו לאיסור סעיף ג, ספר בעמק ההלכה ח"א עמוד קכב, וכן שמענו מהגרז"נ גולדברג ומהגר"ד ליאור (מובא בשו"ת דבר חברון סימן שד). ועיין גם בספר שבת ומועד בצה"ל עמוד קל שכתב בשם הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך שאין להחמיר בנשק יותר משאר כלים שמלאכתם לאיסור.

[2] ועיין בשו"ת דברי יציב (או"ח סימן קמח) שכתב שאם נושאו מתוקף פקודה ובשל חשש מעונש, נחשב הדבר כטלטול לצורך גופו (שהרי אינו נושאו בכדי להשתמש בו, אלא רק בכדי שיהיה עימו), וכעין שמצינו במשנה ברורה (סימן שח ס"ק כד) שטלטול תפילין בכדי שישמרוהו מן המזיקין נחשב כטלטול לצורך גופו.

אולם בספר שבת ומועד בצה"ל (שם) העיר על כך שתפילין שומרים מצד עצמותם, ושונה הדבר מנשיאת נשק בכדי להישמר מעונש אם לא יימצא עם הנשק. ובכל מקרה הוסיף שם שאם ניתנה פקודה לשאת נשק ללא כל צורך, יש לפעול לבטלה.

[3] ספר שולחן שלמה סימן שח ס"ק טז וכז, (ומובא גם בשמירת שבת כהלכתה פ"כ הערה כח), וכן משמע בסוף דברי הדברי יציב שם, וכ"כ בשו"ת המורים בקשת סימן 26 בשם הגר"א נבנצל והגר"ד ליאור, וכן האריכו הר"י בן מאיר בתחומין ח"ז עמוד 174, ובספר הצבא כהלכה בהשלמות שבסוף הספר אות ה. ועיין בשולחן שלמה שם שהעיר שכן הדין למרות שכל ההרתעה מהנשק נובעת מהיותו כלי הריגה. יתר על כן, עיין בספר הצבא כהלכה (פרק כג סעיף טז) שאפילו נשק תקול כלול בהיתר זה, הואיל ואף הוא משמש להרתעה.

ומ"מ נראה שאמל"ח הנמצאים באפוד (כגון רימון יד וכד'), אינם בכלל זה, שכן קשה לומר שמטלטלם לצורך הרתעה.

ואגב יש להוסיף שמסתבר שיש לחלק בין רימון שמקפידים לייחד לו מקום ונמנעים משימוש בו לשום ענין אחר, ועל כן יש לדונו כמוקצה מחמת חסרון כיס (וכן כתב בשו"ת דבר חברון סימן שז, אם כי בספר שבת ומועד בצה"ל (עמוד קלז) כתב שדינו כשאר כלי שמלאכתו לאיסור) לבין  כדורי רובה שמסתבר שיש לדונם ככשמל"א (שהרי כידוע אין קפידא גדולה עליהם, וכן שמענו מהגר"י נויבירט, ברם, בשו"ת באהלה של תורה (שם) נקט שדינם כמוקצה מח"כ הואיל והמערכת אוסרת להשתמש בהם לשום שימוש אחר).

[4] שו"ת משיב מלחמה ח"ב סימן סא (וסימן סו), וכשיטתו שדרשת חז"ל "עד רדתה – אפילו בשבת" חידשה שהשבת הותרה בשעת מלחמה, ואינה כפיקוח נפש שרק נדחית מפניה (אולם עיין בספר מלחמות שבת ובשו"ת באהלה של תורה (שם) שחלקו על הבנה זו ונקטו שלחימה מוגדרת כשאר פיקוח נפש, וחז"ל רק הדריכונו שבפיקו"נ של ציבור יש להרחיב יותר את הפעולות הננקטות).

[5] רש"י שבת סד ע"ב ד"ה 'כל שאסרו חכמים', ר"ן שם כז ע"א מדפי הרי"ף, וכן הורה במשנה ברורה סימן שא ס"ק כה.

[6] כן ציינו בספר בעמק ההלכה שם ובספר שבת ומועד בצה"ל עמוד קלד.

[7] וכעין זה הורה בשו"ת דבר חברון סימנים שד-שה.

[8] עיין לעיל פרק מד תשובה ז.

[9] עיין בתשובה הנ"ל.