פרק ה

שאלה: האם חייל שנמצא במקום ללא עירוב ונזכר מיד לאחר השקיעה ששכח להעביר את טליתו לבית הכנסת, או שלא הניח אבן וכד' כדי ליצור 'מקום פטור' לצורך העברת חפצי היתר בשבת, יהיה רשאי לעשות כן בשעה זו? האם לאחר השקיעה ניתן לומר לגוי לכבות את האור במגורים? והאם לאחר שהקדים לקבל את השבת יהא רשאי לומר לחבירו שעדיין לא קיבל את השבת לעשות מלאכה עבורו?

תשובה: כפי שהתבאר[1], זמן בין השמשות (משך כחמש עשרה הדקות שמהשקיעה עד צאת הכוכבים) הינו ספק יום ספק לילה, ועל כן נאסר בעשיית מלאכה לפי שהוא ספק איסור תורה.

כתב השו"ע[2]: "כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים לא גזרו עליהם בין השמשות, והוא שיהא שם דבר מצוה או דוחק[3]", ואמנם העירו האחרונים[4] שאיסורי חכמים הקרובים למלאכות דאורייתא אינם בכלל היתר זה, אך שאר איסורי חכמים כטלטול מוקצה או העברת חפצים בכרמלית או מכרמלית לרשות היחיד[5], וכל שכן אמירה לגוי[6], לא נאסרו במקום צורך גדול בשעה זו. נוסף לכך מפורש בשו"ע[7]: "י"א שמי שקיבל עליו שבת קודם חשכה, מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה".

ברם, מבואר בפוסקים[8] שמשעה שקיבלו הציבור על עצמם קדושת שבת (ואף שהוא קודם בין השמשות) אין להקל באיסורי חכמים אף לצורך מצוה (מלבד לענין אמירה לגוי לעשות מלאכה האסורה מן התורה לצורך מצוה[9]), ממילא למעשה ברוב המקומות אין להקל משעת שקיעה, אולם חייל הנמצא במקום שאין שם קבלת שבת ע"י הציבור, יוכל להקל בכך ואפילו לאחר שקיבל בעצמו את השבת[10].

[1] לעיל תשובה א.

[2] סימן שמב סעיף א, ע"פ הגמרא בעירובין לב ע"ב.

[3] ועיין ביאור הלכה (שם ד"ה 'מותר בין השמשות') שכל שמועיל לענג את השבת חשוב כצורך מצוה.

[4] משנה ברורה שם ס"ק א, ע"פ המבואר בשו"ע (סימן תט סעיף ג) שאין היתר בשעת ביהש"מ לטפס על קנה ליטול עירובו, כל שקיים חשש סביר שיקטמנו.

[5] כן מפורש בשו"ע (סימן שמב) שמותר להביא את עירובו מכרמלית למקומו.

[6] שאיסורו קל משאר איסורים, שהרי אין בו מעשה, ראה משנה ברורה סימן רסא ס"ק טז.

[7] סימן רסג סעיף יז.

[8] כן דייק המשנה ברורה (סימן רסא ס"ק כח) מדברי השו"ע (שם סעיפים א, ד) שאחר שהביא היתר שבות בזמן בין השמשות, ציין שאחר קבלת הציבור נאסרו כולם במלאכה. והטעם, לפי שמשקיבל במפורש תוספת שבת, חמור הוא מבין השמשות שהוא רק ספק שבת.

[9] משנה ברורה שם ס"ק יז.

[10] כן למדו האחרונים (ראה משנה ברורה שם וביאור הלכה שם סעיף ד ד"ה 'אין מערבין') מדברי השו"ע (סימן שצג סעיף ב) שהתיר לערב עירובי חצרות למרות שקיבל על עצמו שבת, ולכאורה סותר את דבריו הנ"ל שמשקיבלו הציבור שבת אין להקל, אלא שיש לחלק בין קבלת הציבור לקבלת יחיד. (לעומתם דעת הדגול מרבבה שיש לחלק בין מקרה שקיבל עליו רק תוספת שבת (בסימן שצג) לבין מקרה שקיבל קדושת שבת לגמרי (בסימן רסא), ואכן לדבריו לא יהיה חילוק בין קבלת יחיד לקבלת ציבור).