פרק ג

שאלה: כיצד ינהג חייל שנבצר ממנו להתפלל מנחה עד שעה מאוחרת סמוך לשקיעה?

תשובה: כפי שהתבאר[1], משעה שקיבלו הציבור את השבת נאסרו כל אנשי המקום בעשיית מלאכה, למרות זאת פסק השו"ע[2]: "מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקיבלו הקהל שבת (קודם שקיעה), לא יתפלל מנחה באותו בית כנסת (שלא יעשנה חול אצלם) אלא ילך חוץ לאותו בית כנסת ויתפלל" (אולם אם קיבל עמהם את השבת, כגון שאמר עמהם 'בואי בשלום', אינו רשאי להתפלל מנחה וישלימנה בערבית (שיתפלל פעמיים תפילת עמידה של ליל שבת)[3]), וא"כ מבואר שקבלת הציבור אינה מונעת מהיחיד להתפלל מנחה[4].

ברם, גם אם עדיין לא קיבל את השבת, מחויב מדין 'תוספת שבת' לסיים התפילה מעט קודם השקיעה, ועל כן יש להקפיד להתפלל מנחה בערב שבת בשעה מוקדמת ובאופן שיסיימנה לכל הפחות מספר דקות קודם השקיעה, ויש שכתבו[5] שאם הציבור מתעכב, מוטב שיתפלל ביחידות, שהרי לרוב הראשונים מצות התוספת היא מן התורה בעוד התפילה בציבור מדרבנן.

ומ"מ יש מפוסקי דורנו[6] שהורו להקל בשעת דחק להתחיל להתפלל סמוך לשקיעה, ובלבד שיקבל שבת קודם התפילה ויתנה שאינו מקבלה לענין מנחה[7], ויש מקילין[8] במקרים אלה אף להתפלל מנחה עד סמוך לצאת הכוכבים (עד כעשר דקות אחר השקיעה), וסומכים לענין מצות תוספת שבת על כך שזמן בין השמשות הינו ספק יום ספק לילה.

[1] בתשובה הקודמת.

[2] סימן רסג סעיף טו.

[3] וכתב בשמירת שבת כהלכתה (פרק מו סעיף ה) שאף יחיד שקיבל את השבת לא יוכל להתפלל מנחה, ברם, עיין ילקוט יוסף (סימן רסז סעיף ג) שרבים דייקו בלשון השו"ע שדוקא כשקיבל שבת עם הציבור נחשב לו כקבלה גמורה, אך אם קיבל השבת בפני עצמו, אינה קבלה גמורה ורשאי להתפלל, וכן הביא בספר אישי ישראל (פרק לו סעיף ח) והוסיף שיש המחלקים בין אמירת 'בואי בשלום' שמקבל עליו רק תוספת שבת ואיסור מלאכה ועל כן רשאי להתפלל, לבין עניית 'ברכו' של ערבית שמחשיב כלילה גמור ולא יוכל להתפלל מנחה עוד, ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן כ.

[4] ונראה הטעם, שלענין עשיית מלאכה תיקנו חז"ל להחיל קדושת שבת באותו מקום כדי שלא תהא עשיית מלאכה בשעה שרוב ציבור קיבל כבר את השבת, אך לא כן לענין תפילה.

[5] שמירת שבת כהלכתה שם. ועיין שם ובאריכות בשו"ת יביע אומר (ח"ו סימן כא) שאף כשקיבל שבת, רשאי לענות לקדושה שאומרים הציבור.

[6] הליכות שלמה פרק יד הערה ג (וכעין זה בספר שולחן שלמה סימן רסג הערה טז, ובאר שם שהואיל ומקבל שבת על תנאי, על כרחך אינו מקבל על עצמו קדושת שבת גמורה אלא מקבל על עצמו הנהגת שבת בתורת נדר בלבד, ועל כן רשאי להגדיר שלענין התפילה עדיין לא חשוב לו כשבת), ועיין בספר מנוחת אהבה (פ"ה הערה 21) שנקט שדין תוספת שבת ואיסור מלאכה סמוך וקודם לשקיעה אינו תלוי בדעת האדם, ואינו סותר את אפשרות תפילת מנחה באותה שעה.

ועיין עוד בספר תפילה כהלכתה (פרק כא סעיף ג, בשם הגרי"ש אלישיב) ובספר אישי ישראל (עמוד תשנא בשם הגר"ח קנייבסקי) שכתבו שיש להעדיף להתפלל מנחה על פני קבלת תוספת שבת.

[7] וכן יתנה שעל צד שלא ניתן לקבל השבת באופן חלקי, תחול עליו תוספת קדושת שבת שלימה רגע לפני השקיעה (ולמרות שקדושת השבת תחול עליו באמצע תפילתו, יהיה רשאי לסיים תפילת מנחה).

[8] כן כתב ילקוט יוסף (שם סעיף ב) שאם התקבצו לאחר השקיעה, רשאים להתפלל מנחה, וידחו את קבלת השבת עד סמוך לצאת הכוכבים, ועיין עוד בספר חזון עובדיה (שבת ח"א עמוד רסו) שציבור המתפללים מנחה לאחר השקיעה יקבלו שבת קודם לכן ויתנו שאינם מקבלים את השבת אלא לענין פרישה ממלאכה (כשיטת הט"ז סימן רסג ס"ק ג).