פרק א

שאלה: חיילים העוסקים בזמן כניסת השבת בפעילות מבצעית הכוללת ביצוע פעולות האסורות בשבת, מתי וכיצד יקבלו על עצמם את קדושת השבת? עד מתי יהא רשאי מפקד שיצא מהבסיס באיחור רב, להמשיך בנהיגה לביתו?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן, בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה כו', אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין כו', הכסיף העליון והשוה לתחתון (כלומר, משהאפירו השמים) - לילה כו'. (משך) שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל (כדי הילוך) תלתא ריבעי מיל (כרבע שעה)". ובהמשך נאמר[2]: "תניא, כוכב אחד - יום, שנים - בין השמשות, שלשה - לילה. אמר רבי יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום, ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים".

הרי מבואר שלמעשה משעת שקיעת החמה[3] יש לחוש שהוא לילה, וממילא משעה זו בערב שבת נאסרים בעשיית מלאכה.

עוד נאמר בגמרא[4]: "תניא, "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", יכול יתחיל ויתענה בתשעה? תלמוד לומר "בערב", אי בערב - יכול משתחשך? תלמוד לומר "בתשעה", הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום, מכאן שמוסיפין מחול על הקודש. ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין? תלמוד לומר "מערב עד ערב". ואין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין? תלמוד לומר "תשבתו שבתכם", הא כיצד? כל מקום שנאמר שבות - מוסיפין מחול על הקודש".

הרי שמצוה[5] להקדים ולקבל שבת מבעוד יום[6], ומנהג רבים להדליק נרות 20 דקות קודם השקיעה, ברם, במקום צורך ניתן לאחר את זמן קבלת השבת עד דקות ספורות קודם השקיעה, ובלבד שיקפיד היטב שלא להתעכב מעבר לכך[7].

דין זה של קבלת תוספת שבת מתקיים בדרך כלל באמירת 'לכה דודי' או 'מזמור שיר ליום השבת'[8] (ואילו נשים (אשכנזיות) מקבלות את השבת עם הדלקת הנרות[9]), אולם אף מי שנבצר ממנו לקבל שבת בדרכים אלה יקיים מצוה זו באמירת "הריני מקבל עלי קדושת שבת"[10].

[1] שבת לד ע"ב.

[2] שם לה ע"ב.

[3] דהיינו משעה שגלגל החמה יורד מתחת לפני האופק (ונחלקו הדעות כיצד יש לחשב את זמן השקיעה כשישנם הרים סמוכים המסתירים את האופק האסטרונומי, עיין בנספח שבסוף ח"א).

ברם, לעומת המבואר בגמרא הנ"ל, נאמר בגמרא בפסחים (צד ע"א) שמשך הזמן שמן השקיעה עד צאת הכוכבים הינו כדי הילוך ד' מילין (כארבעה ק"מ), דהיינו כשעה וחצי, ואמנם הגר"א (סימן רסא סעיף ב) יישב שהגמרא בפסחים מתייחסת לשעת צאת כל כוכבי הלילה (וכתב הביאור הלכה (שם ד"ה 'מתחילת השקיעה') שכן דעת הגאונים המובאים בשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן צו) ועוד ראשונים, שמשעת שקיעה יש לחוש שהוא לילה), אולם ר"ת (שבת לה ע"א תוד"ה 'תרי תילתי') הסיק ששקיעת החמה אורכת כשעה וחצי, בתחילה נכסה גלגל החמה, ולבסוף אף הילתה נעלמת, ורק כרבע שעה לפני סוף תהליך זה מתחיל זמן 'בין השמשות' שיש לחוש בו לספק לילה. ומכאן שיטתו הידועה שזמן צאת הכוכבים הוא 72 דקות לאחר השקיעה, אכן למעשה אין נוהגים כשיטה זו אלא לחומרא, דהיינו יש המקפידים להימנע מעשיית מלאכה במוצאי שבתות עד שעה זו, עיין באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ב סימן כא.

[4] יומא פא ע"ב.

[5] אמנם הרמב"ם והטור לא הביאו דין התוספת, וכתב הב"י שנקטו כדעה הדורשת את הפסוק לענין אחר, ואף השו"ע (סימן רסא סעיף ב) הביא דין זה בלשון "יש אומרים שצריך להוסיף מחול על קודש", אולם המנהג המקובל כשאר ראשונים שיש מצות תוספת לשבת.

עוד יש להוסיף שחייל העוסק בפעילות מבצעית שאין באפשרותו לקבל את השבת מבעוד יום, יוכל להסתמך על דברי הנצי"ב שכתב לחדש (בפירוש העמק דבר שמות לא טו, ובהרחב דבר ויקרא כג ג) שמצות תוספת שבת חלה רק במצבי חולין, אך העוסק במצוה אינו מחויב בדין זה, שכן מוכח מהיתר צליית קרבן פסח ויציאה בתפילין בערב שבת סמוך לחשיכה.

[6] אך אין אפשרות להקדים ולקבל שבת קודם פלג המנחה (כלומר, שעה ('זמנית') ורבע קודם שקיעה), ראה רמ"א סימן רסא סעיף ב.

[7] עיין תוס' ביצה (ל ע"א ד"ה 'דהא תוספת') שיש להוסיף שיעור זמן משמעותי אך לא התפרש כמה, ובשיטמ"ק (שם) כתב בשם ר"י שצריך להוסיף כחצי שעה, ובמשנה ברורה (שם ס"ק כג) כתב שראוי להקדים חצי או שליש שעה קודם השקיעה, שבכך יוצא אף שיטתו היחידנית של ספר היראים שבין השמשות הוא כדי הילוך 3/4 מיל קודם השקיעה, ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (ח"ה סימן כא אותיות ב-ג) שהאריך בזה ומסקנתו שניתן בהחלט להסתפק בתוספת של 10 דקות קודם השקיעה, בפרט כיום שהשעונים מצויים ואין לחוש שיטעה לעשות מלאכה לאחר השקיעה, וכעין זה בשו"ת אגרות משה (ח"א סימן צו) שמנהג הנשים לקבל שבת בהדלקה 20 דקות קודם השקיעה, ואילו האנשים מוסיפים רק מספר דקות.

לעומת כל זאת עיין תוס' ר"ה (ט ע"א ד"ה 'ורבי עקיבא') ומאירי שבת (לד ע"ב ד"ה 'בין השמשות') שדי בתוספת כלשהי, ועל כן במקום צורך ניתן להסתמך על שיטה זו ולאחר את קבלת השבת עד דקות ספורות קודם השקיעה.

ואגב זה, עיין בהלכה כסדרה (פרק ה סעיף לח) שלמדו משו"ת ארץ צבי (סימן ס) שחייל שחושש שלא יוכל לקבל שבת מעט קודם השקיעה, כגון שעוסק בפעילות אינטנסיבית וחושש שלא יהיה פנוי לכך באותה שעה, או שהולך לאגור כח לפעילות לילית ויישן באותו זמן, רשאי לומר מראש "הריני מקבל עלי שבת דקה קודם השקיעה", ברם, יש להעיר שלא מצינו מפורש כן בדברי האחרונים, ועל כן נראה שאין להקל בכך אלא בדלית ברירה, ובהסתמך גם על שיטת החיי אדם (כלל ה סעיף ב) שתוספת השבת חלה על האדם ממילא, ואף בלא קבלה מפורשת.

[8] עיין שו"ע סימן רסא סעיף ד ומשנה ברורה שם ס"ק לא, ועיין עוד שו"ת ציץ אליעזר (חלק יט סימן סט) שהביא דעת מהר"ם בן חביב שמקבל השבת כבר מתחילת אמירת 'לכה דודי', ולא רק באמירת 'בואי בשלום' שבסופו, ולעומת זאת עיין ספר שולחן שלמה (שם הערה ה) שנקט שבאמירת "לכה דודי כו' פני שבת נקבלה" אינו מקבל את השבת, שהרי אומר בלשון עתיד שעומד לקבלה, ודוקא באמירת 'בואי בשלום' מקבל את השבת.

[9] בענין קבלת השבת בהדלקת נרות ואפשרות התנאה שאינו מקבל שבת בהדלקה, עיין בפרק לא תשובה ד. 

[10] ראה משנה ברורה שם ס"ק כא. ועיין רמ"א (סימן תקנג סעיף א) שנקט שקבלה בלב אינה קבלה, ולעומתו הורה הגר"א (שם) שהויא קבלה (וע"ש משנה ברורה ס"ק ב), וכ"כ שמירת שבת כהלכתה (שם סעיף ב) שאף כשגמר בלבו לקבל את השבת - נאסר בעשיית מלאכה.

ועיין לבוש (סימן רסג סעיף יז) שנקט שקבלת התוספת היא בגדר קבלת נדר, וניתן אף לישאל עליו ולהתירו, ולעומת זאת דעת ערוך השולחן (שם סעיף כח) שמאחר וחיוב ההוספה מן התורה, לפיכך משקיבל עליו תוספת הרי שחלה עליו קדושת שבת גמורה וא"א להתירו.