הקדמה

נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מיצרים שנאמר[2]: "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר, אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר".

המענג את השבת לא להנאת גופו הוא עושה אלא לכבוד שמים, שהרי על השבת נאמר[3]: "כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם", ובכבדו את השבת הרי מראה הוא במעשיו את הוקרתו את טוב ה' וחסדו הגדול בהשרותו שכינתו עלינו. מצוה חביבה זו מתחילה עוד קודם השבת ויש שעוסקים בה כל ימי השבוע, כך מצינו[4]: "תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה – אומר, זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה - מניח את השניה ואוכל את הראשונה".

[1] שבת קיח ע"א.

[2] ישעיהו נח.

[3] שמות לא יג.

[4] ביצה טז ע"א.