פרק ג

שאלה: האם ניתן בשעת דחק להדליק נרות שבת שהכינם משמן מנועים, גריז וכד' (במידה וקיבל אישור על כך מהמפקד)? והאם ניתן לצאת בהבערת 'גוזניק'? האם ניתן לצאת בהדלקת אור החשמל ידי חובת נרות שבת?

תשובה: שנינו[1]: "במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן וכו'", וביארה הגמרא[2]: "אמר רבה, פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מפני שהאור מסכסכת בהן, שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן - מפני שאין נמשכין אחר הפתילה" (רמב"ם[3] - ומפני מה אין מדליקין בפתילות שאין האור נתלית בהן ולא בשמנים שאין נמשכים אחר הפתילה, גזירה שמא יהיה אור הנר אפל ויטה אותה בשעה שישתמש לאורה).

עוד נאמר בגמרא[4]: "רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן. מאי טעמא? אמר רבא, מתוך שריחו רע, גזירה שמא יניחנו ויצא (ממקום הסעודה)", ובהמשך: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי (שמן אפרסמון). מאי טעמא כו'? חדא, מפני שהוא עף (שהינו חומר בעיר ביותר ועלול להצית את הבית), ועוד, גזירה שמא יסתפק ממנו (שבשל ריחו הטוב יש לחוש שיוציא מעט מהנר ונמצא גורם כיבוי בשבת)".

וא"כ, מי שאין בידו נרות שבת, יוכל לאלתר נר מחומרי בעירה שונים, ובלבד שיבערו יפה ושלא יהיו בעלי ריח רע ביותר, וכמו כן יזהר שלא יהיה בהבערתם כל סכנה, אולם נראה פשוט שאין יוצאים בהבערת מדורה וכד'[5].

עוד יש להוסיף שלדעת רבים מפוסקי דורנו[6] ניתן במקום צורך לצאת ידי חובת נר שבת בהדלקת מנורת חשמל לכבוד שבת, הואיל ובכך גורם להבערת חוט הלהט שבנורה (ואכן לפי זה אין להקל בנורה חסרת חוט להט כנורת פלורוסנט[7], אולם יש המקילים[8] אף בכך הואיל ובלשון בני אדם נקראת פעולת הדלקה), ועל כן מי שאין בידו נרות, ידליק בברכה את אור החשמל שבמקום האכילה[9].

[1] שבת כ ע"ב.

[2] שם כא ע"א.

[3] פ"ה משבת ה"ח, ע"פ משמעות הגמרא שם.

[4] שם כה ע"ב.

[5] כן משמעות סוגית הגמרא שגדר 'נר' דוקא בפתילה היונקת מחומר בעירה, אך הבערת החומר לכשעצמו אינה נר כלל (ועיין רש"י שם כ ע"ב ד"ה 'עץ בעלמא').

ועיין בגמרא (שם כג ע"ב, לענין נר חנוכה): "אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות (כלומר, תחב בה מספר פתילות ללא הפרדה ביניהם) כו' – (הרי ש)עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד נמי אינה עולה", וברמ"א (סימן תרעא סעיף ד): "ויזהרו כשעושים נרות (חנוכה) כו', שאין לדבקן ביחד ולהדליקן, דהוי כמדורה, ואפילו בנרות של שבת ויו"ט יזהרו שלא לעשות כן", ואמנם הביאור הלכה (שם ד"ה 'אפילו') באר כוונת הרמ"א שיש להיזהר מלקרב את הנרות זה לזה בכדי שלא יותכו מהחום, אך משמעות המג"א (שם ס"ק ד) שלמד דברי הרמ"א כפשוטן שהדלקת נרות צמודים אסורה הואיל ודמיא למדורה, וכן כתב בילקוט יוסף סימן רסד סעיף סו, וא"כ כל שכן שאין יוצאים בהבערת מדורה (וכן נקטו בפשיטות המהר"ל בספר נר מצוה עמוד כו, ובשו"ת אבני נזר סימן תקא אות ו).

[6] ראה שמירת שבת כהלכתה פרק מג סעיף ד (ובהערה שם הוסיף בשם הגרש"ז אויערבך שיותר נראה להקל בפנס שהזרם כבר צבור בו, מאשר באור חשמלי המתבסס בכל רגע על ייצור מחודש של זרם בתחנת הכח), ילקוט יוסף שם סעיף סב ושו"ת יחוה דעת ח"ה סימן כד, ובאריכות בשו"ת ציץ אליעזר ח"א סימן כ פרק יא, בשו"ת יביע אומר ח"ב סימן יז, ובאנציקלופדיה תלמודית ערך 'חשמל' אות ד. ועיין בדבריהם שלכתחילה ראוי שיהא ניכר בנר שהודלק לכבוד השבת.

ואגב, עיין שמירת שבת כהלכתה (שם סעיף לב) שקודם השבת יקפיד להדליק את אורות החשמל בבית תוך כוונת מצוה, ועוד כתב (שם סעיף לד) שמאחר ונחלקו הפוסקים אם ניתן להדליק בברכה במקום שכבר מואר (עיין בתשובה הקודמת), לפיכך ראוי שהאשה תברך תחילה על נרות השבת ורק לאחר מכן ידליק אחד מבני הבית את אורות החשמל, וכעין זה בספר מנוחת אהבה (פ"ד סעיף ו), אולם בילקוט יוסף (סימן רסג סעיף ח) כתב שלא נהגו כן.

ועיין בספר הלכה כסדרה (ח"ב פרק ו הערה 13) שבמסגרת הצבאית יותר יש להקפיד על כך, הן מצד שפעמים מגיעים חיילים לחדר האוכל לאחר שהנרות כבו, ובמקרה זה עליהם לקיים המצוה באור החשמל, והן מצד שישנם דעות שאיש המדליק נרות אינו רשאי לברך על תוספת אורה, ורק אם החדר חשוך רשאי להדליק בברכה.

[7] כן מבואר בספר תורת היולדת (פרק לח סעיף ה), בספר החשמל לאור ההלכה (סימן ג פרק ו, ומ"מ עיין שם פרק ז שאף בהדלקת נורת ניאון יש איסורי תורה), וכן משמעות דברי הפוסקים הנ"ל שדנו בנורת חוט להט.

[8] שבות יצחק (פרק ג אות א) בשם הגרי"ש אלישיב (אך נראה פשוט שאף לדבריו אין להקל ב'סטיקלייט' וכד', שהרי אינו משמש למאור אלא רק לסימון והתראה, ובאותה מידה אין להקל בשאר פנסי הסימון למיניהם, אמנם מצינו במשנה ברורה (שם ס"ק יד) שאשה סומא מדליקה בברכה מצד שנהנית שסביבתה מוארת, אך נראה שהנאתה נובעת מכך שהעומדים סביבה יסתייעו באור לצרכיה, ולא רק מכך שיכירו ע"י האור במציאותה).

[9] ובענין זה עיין ברמ"א (שם סעיף ד) שכתב: "ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת".

כמו כן יש להעיר שכמובן אין לקיים מצוה זו בהדלקת התאורה בשירותים, שהרי אסור להשתמש באור הנרות לתשמיש מגונה, משום ביזוי מצוה (ראה רמ"א סימן רעה סעיף יב, ושמירת שבת כהלכתה שם סעיף מא). ברם, שמענו מהגר"ד ליאור והגר"א אבינר שאם אין לו שום אפשרות אחרת, יקיים את ההדלקה באופן זה (וכעין המבואר באריכות בשו"ת יביע אומר (חלק ו יו"ד סימן כט) שבשעת דחק שאינו יכול לקיים מצוות אלא במקום מטונף, מותר לקיימן שם, וכן מבואר בספר הליכות שלמה פרק כב סעיף א).