פרק ב

• א.

שאלה: האם חייל היוצא מבעוד יום לפעילות מבצעית שתמשך כל הלילה ידליק נרות שבת קודם היציאה מהבסיס? וכיצד ינהגו לענין זה חיילים השוהים ב'שבת שטח' במסגרת שבוע שדאות? האם חייל היוצא מיד לאחר כניסת השבת למשמרת בת מספר שעות, ידליק נרות בברכה?

תשובה: כפי שהתבאר[1], עיקר ענין מצות הדלקת הנרות לענג השבת במקום הסעודה, אעפ"כ נפסק בשו"ע[2]: "יש אומרים שאין מקדשים אלא לאור הנר, ויש אומרים שאין הקידוש תלוי בנר ואם הוא נהנה בחצר יותר מפני האויר או מפני הזבובים, מקדש בחצר ואוכל שם אע"פ שאינו רואה הנר, שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער, והכי מסתברא", ומכאן שבמקום צורך ניתן להסתפק בהדלקת נרות בבית אף שלא במקום האכילה, לפי שמענג את השבת בכך שלא יהא שרוי בעלטה, ומ"מ מבואר בשו"ע[3]: "המדליקין בזוויות הבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה (כלומר, עד שעה שיסיים סעודתו ויבוא לביתו), הוי ברכה לבטלה (לפי שכלל לא נהנה מהנרות)".

לפיכך הורו מפוסקי דורנו[4] שאם יודע שלא יהנה כלל מהנרות, וכגון שיוצא מבעוד יום לפעילות מבצעית שעד שישוב ממנה יכבו הנרות, לא ידליק נרות כלל[5]. אכן, אם שוהה בליל שבת במבנה בו יהנה ולו במעט ממאור הנרות או הפנסים[6], ואפילו שלא בשעת הסעודה, ידליקם בברכה לשם קיום המצוה, ולדעת רבים[7] כן הדין אף אם המדובר בשהייה קבועה בשטח פתוח, כמחסום וכד', ומתאפשר לו להדליקם שם.

[1] בתשובה הקודמת.

[2] סימן רעג סעיף ז.

[3] סימן רסג סעיף ט.

[4] שמירת שבת כהלכתה פרק מה סעיף טז, ילקוט יוסף שם סעיף כב, שו"ע המקוצר סימן נז סעיף טו.

[5] ומ"מ רשאי להדליק (בברכה) עבור אחרים שנבצר מהם להדליק, כגון שנמצאים בשמירה בזמן הדלקת נרות אך לאחר מכן ישהו שם ויהנו מן הנר, וכדין שליח, ברם, עיין שו"ת דבר חברון (סימן רמז) שאם מדליק ללא ידיעתם יש לחוש לשיטת האחרונים שאין אומרים במצוות את דין 'זכין לאדם שלא מדעתו', ועל כן במקרה זה ידליק בלא ברכה.

[6] בענין שימוש בפנס כתחליף לנרות שבת, עיין בתשובה הבאה.

[7] כן הורו לנו הגר"א נבנצל והגר"י אריאל (הלכס"ד פ"ו הערה 38), אולם מדברי השבות יצחק (עמוד כא, בשם הגרי"ש אלישיב) ניתן להסיק שאין לברך על הדלקה במקום סעודה אלא בבית, וכפשט לשון הרמב"ם (פ"ה משבת ה"א) "חייבים שיהיה נר שבת בבתיהם", ולדבריו ראוי במצבים אלה להשתדל אף לסעוד שם, בכדי שיוכל לברך על ההדלקה בשופי.