פרק יא

שאלה: כיצד ינהג חייל ששכח לומר 'אתה חוננתנו' בתפילה ומעריך שלא יתאפשר לו להבדיל על הכוס בהמשך הערב?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים - מחזירין אותו, הבדלה בחונן הדעת - אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס", אולם כתבו ראשונים[2] שאם לא יהיה בידו להבדיל על הכוס עד למחרת בלילה, חוזר ומתפלל.

עוד נאמר בגמרא[3]: "בעא מיניה רב חסדא מרב ששת טעה בזו ובזו (כלומר, שכח להבדיל בתפילה, ואף טעה ואכל קודם שיבדיל על הכוס) מהו? אמר ליה, טעה בזו ובזו חוזר לראש (שהואיל וטעה בשניהם, קנסוהו לחזור ולהתפלל קודם שיבדיל[4])".

וכן פסק השו"ע[5]: "אומרים הבדלה בחונן הדעת, ואם טעה ולא הבדיל, משלים תפילתו ואינו חוזר[6], מפני שצריך להבדיל על הכוס. ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס, צריך לחזור ולהבדיל בתפילה[7]. טעה ולא הבדיל בתפילה, ואין לו כוס בלילה וסובר שאף למחר לא יהיה לו, צריך לחזור ולהתפלל", ובהמשך[8] העיר: "במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל, מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור, אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה".

הוסיפו האחרונים[9] שבאותם מצבים שחוזר לראש, הרי שאם נזכר קודם שומע תפילה, יאמר 'אתה חוננתנו' בשומע תפילה, ואם נזכר לאחר מכן חוזר לברכת 'אתה חונן', ורק אם עקר רגליו חוזר לראש התפילה.

[1] ברכות כו ע"ב.

[2] רא"ש שם פ"ד סימן טו, רבינו יונה שם כ ע"א מדפי הרי"ף.

[3] שם לג ע"א.

[4] אולם פשוט שלא קנסוהו אם אכל בהיתר, כגון בגלל נסיבות מבצעיות.

יתר על כן, השוכח להבדיל בתפילה ואין באפשרותו להבדיל על הכוס, וצריך לאכול לצורך מבצעי, יסתפק באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" קודם שיאכל, ולא יחזור על תפילתו. כן הורה לנו הגר"ד ליאור (וכעין זה מצינו בערוך השולחן (סימן רצו סעיף יד) שכתב: "ואם אין לו יין ולא שכר ולא שאר משקה להבדלה, י"א שמותר לו לאכול ויסמוך על הבדלה שבתפלה, או יאמר המבדיל בלא כוס").

[5] סימן רצד סעיפים א-ב. (ועיין במשנה ברורה שם ס"ק ב שאם לא הבדיל, וגם נאנס ולא התפלל ערבית, יאמר "אתה חוננתנו" למחרת בתפילת התשלומין).

[6] ומ"מ יש שכתבו (ראה ערוך השולחן שם סעיף י וכף החיים שם ס"ק יז) שיאמרנה ב'אלהי נצור', וכשאר תוספת תחנונים.

[7] ואם עבר על דין זה והבדיל על הכוס קודם שחזר והתפלל, דעת הפמ"ג ששוב אין צריך לחזור ולהבדיל בתפילה, ואילו בדרך החיים משמע שחוזר (ביה"ל שם ד"ה 'צריך לחזור'). ולמעשה כתב בשמירת שבת כהלכתה (פרק נט סעיף כב) שמשום חשש ברכה לבטלה, לא יחזור להתפלל, אך טוב שיתפלל נדבה.

[8] שם סעיף ד, ע"פ התוס' שם ל ע"ב ד"ה 'מסתברא', ועוד.

[9] משנה ברורה שם ס"ק ו.