פרק א

שאלה: מפקד או לוחם ביחידה מובחרת ששבת בביתו ונחפז לשוב במוצ"ש ליחידתו לצורך בטחוני, ממתי יהא רשאי להתחיל בנסיעה לבסיסו?

תשובה: נאמר בגמרא^[1]: "תניא, כוכב אחד - יום, שנים - בין השמשות, שלושה - לילה. אמר רבי יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום, ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינונים", אולם כתבו ראשונים[2] שהואיל ואיננו בקיאים להבחין בין כוכבים בינונים לקטנים, יש להחמיר ולהמתין עד שיראו ג' כוכבים קטנים^[3].

עוד נאמר בגמרא^[4]: "תניא, "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", יכול יתחיל ויתענה בתשעה? תלמוד לומר "בערב", אי בערב - יכול משתחשך? תלמוד לומר "בתשעה", הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום, מכאן שמוסיפין מחול על הקודש. ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין? תלמוד לומר "מערב עד ערב". ואין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין? תלמוד לומר "תשבתו שבתכם", הא כיצד? כל מקום שנאמר שבות - מוסיפין מחול על הקודש". ומבואר בראשונים[5] שבשל מצות התוספת אין להסתפק בראיית ג' כוכבים פזורים ברקיע, אלא יש להתעכב בצאת שבת עד שיראו ג' כוכבים בסמיכות זה לזה.

וכן פסק השו"ע[6]: "מאחרין תפילת ערבית, כדי להוסיף מחול על הקודש. צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים", ומ"מ כתבו האחרונים[7] שאף אם ראה אותם פזורים והמתין מעט, הותר בעשיית מלאכה, שהרי אף בפזורים חשוב לילה, וההמתנה נועדה רק למצות התוספת.

בשיעורו של זמן זה נחלקו אחרונים[8], ולמעשה המנהג להימנע מעשיית מלאכה עד כ- 35-40 דקות אחר השקיעה, וכפי המפורסם בלוחות השנה, אולם לצרכים מבצעיים חיוניים - שמתאפשר לדחותם מעט - ניתן להקל לענין איסורי תורה מכ- 25 דקות לאחר השקיעה, ולענין איסורי חכמים מכ- 18 דקות לאחר השקיעה[9], כל זאת תוך היוועצות ברב היחידה, כמובן.

[1] שבת לה ע"ב.

[2] רבינו יונה ברכות א ע"ב מדפי הרי"ף.

[3] ברם, לעומת המבואר בגמרא הנ"ל, נאמר בגמרא בפסחים (צד ע"א) שמשך הזמן שמן השקיעה עד צאת הכוכבים אינו כדי הילוך 3/4 מיל (כרבע שעה) אלא כדי הילוך ד' מילין (כארבעה ק"מ), דהיינו כשעה ורבע, ואמנם הגר"א (סימן רסא סעיף ב) יישב שהגמרא בפסחים מתייחסת לשעת צאת כל כוכבי הלילה, אולם ר"ת (שבת לה ע"א תוד"ה 'תרי תילתי') הסיק ששקיעת החמה אורכת כשעה וחצי, בתחילה נכסה גלגל החמה, ולבסוף אף הילתה נעלמת, ורק כרבע שעה לפני סוף תהליך זה מתחיל זמן 'בין השמשות' שיש לחוש בו לספק לילה. ומכאן שיטתו הידועה שהלילה אינו מתחיל אלא מ-72 דקות לאחר השקיעה (אולם עיין בביאור הלכה (סימן רצג סעיף א ד"ה 'עד') שהביא דעה שאף לר"ת נחשב לילה אם ראה ג' כוכבים קטנים בתוך שיעור זמן זה). 

[4] יומא פא ע"ב.

[5] ר"ן שבת טו ע"א מדפי הרי"ף, ע"פ הירושלמי ברכות פ"א ה"א.

[6] סימן רצג סעיפים א-ב.

[7] משנה ברורה שם ס"ק ה.

[8] עיין באריכות בשו"ת יביע אומר (ח"ז סימן מא) שהביא מן האחרונים שנקטו שהואיל וקי"ל ששיעור זמן בין השמשות הוא כדי הילוך 3/4 מיל (כ- 13-18 דקות), הרי שלמעשה ניתן להבדיל כ-20 דקות לאחר השקיעה, וכן הורה בילקוט יוסף שם סעיף ב, אולם הגרי"מ טוקצינסקי (בספרו 'בין השמשות' פ"ה) ועוד אחרונים (עיין שמירת שבת כהלכתה פרק מו הערה מה בשם הגרש"ז אויערבך) כתבו שלמעשה לא ניתן לראות כוכבים בינונים אלא כ- 22-28 דקות אחר השקיעה, ואילו כוכבים קטנים לא נראים אלא כ- 32-40 דקות אחר השקיעה, ועל דרך זו נקבע זמן צאת השבת ברבים מלוחות השנה הנפוצים כ-35 דקות אחר השקיעה.

עוד יש להעיר שכפי שהתבאר בהערה לעיל, דעת ר"ת שהלילה מתחיל כשיעור 4 מילין (כ-72 דקות) לאחר השקיעה, ועיין בשו"ת יביע אומר (ח"ב סימן כא) ובילקוט יוסף (שם סעיף ג) שהורה למעשה שראוי לכל בעל נפש להחמיר בכך, שכן נקטו רבים מן הראשונים וכן מוכח דעת מרן השו"ע, ולעומת זאת עיין שו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן סב) שהביא מכמה פוסקים ששיטה זו לא נתקבלה להלכה בא"י.

[9] עיין עוד בספר הלכה כסידרה פ"י סעיפים ה-ח.