פרק ח

שאלה: האם מותר לצאת עם משקפי שמש, אל מחוץ לעירוב? ומה דין נשיאת כפפות 'נומקס', או שקית חימום, במקומות אלו? האם חייל הנצרך לנקביו, רשאי לשאת עימו נייר טואלט כדרכו בחול?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "דבר שהוא דרך מלבוש, אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי טינוף, מותר לצאת בו בשבת", ועל דרך זה נפסק[2]: "יוצאים במוך וספוג שעל המכה, לפי שהם מרפאים, הילכך הוי כמו תכשיט", דהיינו, אף אביזרים המשמשים את גוף האדם להגנה וריפוי, ונישאים כדרך מלבוש, כלולים בכלל היתר היציאה בשבת. ועל כן מבואר במשנה[3] שמעיקר הדין מותר לצאת בשריון, קסדה, ומגפי ברזל, בשבת, לולא שאסרו זאת חז"ל משום מראית עין, שנראה כיוצא למלחמה (ומכאן שבנסיבות מבצעיות, כיציאה לשמירה בעמדה הסמוכה לבסיס, יש להעדיף ללבוש את השכפץ, הקסדה, והברכיות, קודם היציאה אל מחוץ לעירוב, ולא לשאתם בידיים, ובלבד כמובן שאין בדרך זו הכבדה על הלוחם עד כדי חשש פגיעה במוכנותו המבצעית).

ברם, אין היתר לצאת עם אביזרים מעין אלו, במידה ואינם מחוברים היטב לגוף, שכן אז יש לחוש שיפלו ממנו ויבוא לשאתם בידיים, וכפי שנפסק בשו"ע[4]: "כל תכשיט שהוא רפוי שאפשר לו בקל ליפול, אסור לצאת בו (שמא יפול ויבוא לשאתו בידיים)", וכעין זה מצינו שנפסק[5]: "מותר לצאת בשבת בבתי ידיים הנקראים גואנטי"ש (כפפות). ויש מי שמחמיר להצריך שיתפרם מערב שבת בבתי ידיים של מלבושיו (בשרוולים), או שיקשרם בהם בקשר של קיימא יפה (בגלל החשש שיסירם מעל ידיו ויטלטלם ברה"ר), וראוי לחוש לדבריו".

עוד יש להוסיף שנפסק בשו"ע[6]: "משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח (למרות שחל עליהם דין מוקצה)", וכתב הרמ"א: "ויש אומרים דאפילו מכרמלית לרה"י נמי שרי, דהא נמי אינו רק איסור דרבנן, ומשום כבוד הבריות התירוהו".

1. למעשה כתבו מפוסקי דורנו[7] שניתן לצאת אל מחוץ לעירוב עם משקפי ראייה שמחובר אליהן זוג עדשות כהות ('קליפון'), שכן אין לחוש שיבוא להסירן מעליו (ובהרכבת המשקפיים כשה'קליפון' מקופל למעלה אין איסור[8]), וכל שכן שמותר לצאת עם משקפי ראייה בעלות זגוגיות מתכהות. ברם, לרוב אין להקל על יציאה עם משקפי שמש, שכן מצוי הדבר שבהגיעו לצל מסירם מעל עיניו (ונשיאתם כשהם קשורים בשרוך ותלויים על צוארו, או כשהם מורמים ממקומם ומונחים על ראשו, אינה נחשבת דרך לבישה), אולם אם ברי לו שלא יסירם כלל מעיניו, רשאי להקל בכך, במיוחד אם ההימנעות מהרכבתם מקשה על תיפקודו במהלך פעילות מבצעית.
2. כמו כן מעיקר הדין מותר לעטות כפפות (כגון כפפות צמר או 'נומקס') ביציאה אל מחוץ לעירוב, אלא שבמידה ואינו מורגל לעטותם ברציפות ויש לחוש שיסירם שם מעל ידיו ויטלטלם, ראוי להימנע מכך (למעט, כמובן, כשהדבר נחוץ לצורך המוכנות המבצעית). כל שכן שאין לצאת לדבר רשות עם שקית חימום, שאמנם נועדה לתשמיש הגוף, אך כלל אינה נישאת עליו בדרך לבישה, מה גם שרגילים להוציאה מידי פעם ולנערה בכדי לחדש את פעולתה.
3. לעומת כל זאת, הנצרך לנקביו רשאי להוציא עימו נייר טואלט לכרמלית כדרכו בחול, לפי שהקלו חכמים בענין זה משום כבוד הבריות. אולם כתבו מפוסקי דורנו[9] שאין טלטול מטפחת-אף כלולה בהיתר זה, ועל כן הנצרך לטלטלה יישאנה לכתחילה בדרך לבישה (כמבואר בתשובה הבאה), ורק בשעת דחק רשאי לשאתה בשינוי מדרך נשיאתה הרגילה (כגון בין החולצה לגופייה), ובצירוף ההיתר הנ"ל.

[1] סימן שא סעיף יד.

[2] שם סעיף כב.

[3] שבת פרק ו משנה ב.

[4] שם סעיף ז.

[5] שם סעיף לז.

[6] סימן שיב סעיף א (ועיין בהרחבה בענין זה בפרק לז תשובה ג).

[7] שמירת שבת כהלכתה פרק יח סעיף יח, ילקוט יוסף סימן שא סעיפים לד-לו (ועיין גם בהליכות עולם ח"ד מלאכת צובע סעיף ט, שציין שכיום אין במשקפיים חשש נפילה, הואיל וזרועותיהן כפופות תחת האוזניים).

[8] שכן דרך לבוש, וכשם שמותר לצאת עם מעיל שמחובר לו כובע, גם בזמן שאין חובשים אותו. ראה ביה"ל שם סעיף כג ד"ה 'שדרכו להיות מחובר'.

[9] שמירת שבת כהלכתה שם סעיף מז. ועיין גם ילקוט יוסף שם סעיף נא.