פרק א

שאלה: האם מותר להעביר חפץ בשבת מצריח הטנק אל הסיפון? ומה דין טלטול חפצים בתוך אוהל? האם עוקב מים, בטונדה, או מכסה מנוע של ג'יפ, נידונים כמקום פטור, כך שהעומד בשטח פתוח (כרמלית) יהיה רשאי להניח חפץ עליהם, או שמא הינם חולקים רשות לעצמם? 

תשובה[1]: ארבע רשויות הן לענין דיני הוצאה מרשות לרשות: רשות היחיד ורשות הרבים, כרמלית ומקום פטור.

מן התורה אסור להעביר חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים, או להיפך, ומדברי חכמים אסור אף להעביר חפץ מרשויות אלה לכרמלית, או מכרמלית לרשויות אלה. כמו כן אין לטלטל חפץ ברה"ר (מדאורייתא) או בכרמלית (מדרבנן) יותר מד' אמות (כ-2 מטר). מאידך, מותר להעביר חפץ מרה"י, רה"ר, או כרמלית, למקום פטור, או ממקו"פ לרשויות אלה, ומותר לטלטל חפץ בתוך רה"י או מקום פטור ללא כל הגבלה (אך אין להעביר חפץ מרה"י של אחד לרה"י של חבירו בלא שהניחו עירוב חצרות, ובלא ששתי הרשויות מוקפות מחיצה אחת).

הגדרות הרשויות הן כדלהלן:

רשות היחיד - מקום שהן אורכו והן רוחבו הינם לפחות בגודל ד' טפחים (32 ס"מ), ומוקף מד' רוחותיו במחיצות[2] בגובה י' טפחים (80 ס"מ) העומדות ברוח מצויה. בכלל זה פילבוקס, עמדת שמירה סגורה, פריקסט (הואיל ו'פי התקרה' יורד וסותם את הרוח הפתוחה), תא נהג ותא לוחמים ברק"מ, חבית, או אוהל שיריעותיו פרוסות[3] (או שיש לו 'צורת הפתח'[4]).

רשות היחיד שמחיצותיה ניכרות לעומד מעליה, בוקעת ועולה עד לרקיע, ומכאן שגם גג קוביית בטון, גג רכב, או צריח טנק, נחשבים כרה"י. יתר על כן, אף כרמלית ומקום פטור הפתוחים וסמוכים לרה"י כך שדרך בני רה"י להשתמש בהם, כמרפסת עם מעקה נמוך, גג הבולט ד' טפחים מקירות הבית, אך יש פתח מהבית אליו, או אדן חלון הבולט מחוץ לכותל, ובדומה לכך סיפון הטנק, או ה'מרפסת' שבכניסה לעמדה במגדל שמירה, נידונים כרה"י.

רשות הרבים - דרך מפולשת, או כיכר וכד', המשמשים לרבים, אשר רוחבם למעלה מ-16 אמה (כ-8 מטר), אינם מקורים, ולדעת רבים מהפוסקים צריך שיהיו 600,000 בני אדם עוברים בהם כדבר שבשיגרה, כך שלמעשה להבנה זו, כמעט ואין רה"ר מצויה כיום בארץ ישראל.

כרמלית - שטח שאינו מוקף מחיצות, וגם אינו רשות הרבים, כגון שבילים, נהרות ושדות, ולמעשה כל השטחים הנמצאים מחוץ לעירוב העיר, ובלבד שהן אורכו והן רוחבו הינם לפחות בגודל ד' טפחים (32 ס"מ).

מקום פטור - עצם בולט ברה"ר שגובהו למעלה מג' טפחים, וגודל אורכו ו/או רוחבו פחות מד' טפחים, והוא קבוע בקרקע (כסלע, ספסל מקובע או גדר נמוכה). נחלקו הפוסקים^[5] אם גם כלי הבולט ברה"ר אך אינו קבוע בקרקע (כג'ריקן, ספסל נייד, או ארגז 'פעולה' העומד על צידו), נידון כמקום פטור, או שהוא בטל אגב הרשות שנמצא בה. כמו כן נחלקו הפוסקים^[6] אם מקו"פ חל גם בכרמלית (למטה מעשרה טפחים), או שמא לעולם בטל אגבה ונידון כמותה. ולמעשה[7] בשעת דחק ניתן להקל שעל עצם הקבוע בקרקע הכרמלית, חל דין מקו"פ, ובדוחק גדול ניתן גם להסתמך על כלי המיטלטל שהונח בקרקע הכרמלית, ולדונו כמקו"פ.

מקום נוסף שחל בו דין מקו"פ הוא אויר רה"ר או כרמלית למעלה מי' טפחים (שכן בשונה מרה"י, רשויות אלה אינן תופסות אלא עד י' טפחים), ומכאן שהנחה על עצם הבולט לחלל זה, דינה כהנחה במקו"פ, ובלבד, כמובן, שאותו עצם אינו חולק רשות לעצמו. לפיכך פשוט שכל הבולטים לחלל זה ואין בהם ד' על ד' טפחים, כעמוד, בזנ"ט, ידית דלת כניסה למבנה או רכב, הדלת עצמה בשעה שהיא פתוחה, ארגז עץ לאיחסון פגזים העומד על צידו, מראות ג'יפ, קנה תותח (בחלקו הבולט מעבר לסיפון), מדף צר הקבוע בקיר חיצוני של מבנה, גדר ובטונדה שגובהם י' טפחים (אך אין ברוחבם ד' טפחים, כך שאינם רה"י), גרם מדרגות למגדל שמירה[8], או ווי גרירה ושאר זיזים וחלקים הבולטים מצידי תובת הרק"מ ונמצאים באויר רה"ר או כרמלית למעלה מי' טפחים, נידונים כמקו"פ.

יתר על כן, יש אומרים[9] שגם עצמים הבולטים לחלל זה ויש בהם ד' על ד' טפחים, אך אינם מוקפים מחיצות מד' רוחותיהם, אינם חולקים רשות לעצמם (ונוקטים שלא תיתכן מציאות כרמלית למעלה מי' טפחים מהקרקע). ולדבריהם אף גגו של עוקב מים, או מכסה מנוע של ג'יפ (ע"פ רוב אין לעוקב ולמנוע הג'יפ מחיצות בגובה י' טפחים[10]), וכל שכן שולחן (שבין כך, כפי שהתבאר, יש הנוקטים שכלים אינם חולקים רשות לעצמם), הנמצאים ברה"ר או בכרמלית, נידונים כמקו"פ.

[1] מפאת מורכבות הנושא ובשל אופיו התמציתי של חיבור זה, נמנענו בתשובה זו מציון מקורות הדין, והסתפקנו בהבאת ההלכות הנוגעות למעשה בלבד, להרחבה עיין בספרים: שו"ת משיב מלחמה ח"ב שער ד, שבת ומועד בצה"ל, נתיבות שבת, הלכות ערובין, הלכה כסדרה ח"ד, והלכה ממקורה ח"ב.

[2] מן התורה מקום המוקף בג' מחיצות מוגדר כרה"י, אולם חז"ל אסרוהו בטלטול עד שיתקן מחיצה רביעית.

עוד יש לציין שלהחלת דין מחיצה יש להביא בחשבון את כל סוגי העקרונות ההלכתיים שקבעו חז"ל בענינים אלה, בכלל זה צורת הפתח, גוד אחית, לבוד, פי תקרה יורד וסותם, ועוד.

[3] ולכתחילה יש להיזהר שהיריעות תהיינה מתוחות כך שרוח מצויה לא תנידם בשיעור הניכר לעין, אך במקום צורך ניתן לסמוך על השיטות המקילות (עיין באריכות בענין זה בספר הלכס"ד ח"ו הערה 447) שעצם תנודת המחיצות אינה פוסלתם, אלא כשבכך מתמעט גודל המחיצה מהשיעור הכשר.

[4] 'אוהל 12' נידון כרה"י גם כשיריעותיו מקופלות, שכן באוהל זה ישנה רצועת חיזוק התפורה בחלקם העליון של היריעות, ומחוברת (באמצעות השחלה על פינים) לראשי העמודים שסביב האוהל, כך שלהלכה רצועה זו נידונה כקנה המונח על העמודים ויוצרת 'צורת הפתח' הנחשבת למחיצה גם כשהיריעה מורמת (ויש להעיר שמטעם זה ניתן גם להגדיר סככות מטווח, או עמדות בידוק מקוּרוֹת, כרה"י. ברם, יש לבחון במבנים אלה כל מקרה לגופו).

יתר על כן, אפשר שאף ב'אוהל אמריקאי' או 'אוהל סיירים' שאין רצועה זו קיימת, ניתן להקל ולדונם כרה"י גם כשיריעותיהם מקופלות, זאת ע"פ היסוד שניתן להסתפק בדלתות הראויות להינעל, אע"פ שבפועל אינן נעולות, ומאחר והדרך להיכנס מכל צד לאוהלים אלה, על כן ניתן לדון את יריעותיהם לפתחים שדלתותיהם הורמו (עיין בענין זה בהלכס"ד שם הערה 457).

לעומת כל זאת, ע"פ רוב צילייה אינה רה"י, שהרי אין מחיצותיה מגיעות לקרקע (או לג' טפחים הסמוכים לקרקע), אין מחיצותיה יציבות במקומן, ולרוב אף אין לה כלל מחיצות מד' רוחות.

[5] עיין משנה ברורה (סימן שמה ס"ק טו) ושער הציון (שם ס"ק טז) שלדעת רבים אין כלי שמידותיו ככרמלית או כמקו"פ קובע רשות לעצמו, אך יש המקילים בכך.

[6] עיין רמ"א סימן שמה סעיף יט שכתב: "וכל זה (דין מקו"פ) דוקא בעומד ברשות הרבים, אבל בכרמלית אמרינן מצא מין את מינו וניעור, ודינו ככרמלית. ויש חולקים ואומרים דאין חילוק בין רשות הרבים לכרמלית".

[7] עיין ביה"ל שם ד"ה 'ויש חולקים'.

[8] גרם המדרגות (שרוחב כל אחת מהן פחות מד' טפחים) נידון כקיר משופע של מבנה, וממילא הנחה על אחת המדרגות, חשובה כהנחה על זיז הבולט מן הכותל.

[9] עיין שו"ע סימן שמה סעיף טז שכתב: "גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג, הוי כרמלית", ואילו המשנה ברורה (שם ס"ק סו) הביא את שיטת הגר"א החולקת ונוקטת שלעולם החלל שמעל גובה י' נידון כמקו"פ.

[10] יש להעיר שאפילו אם היו הג'יפ או עוקב המים גבוהים מן הקרקע פחות מג' טפחים, מ"מ לא ניתן להוסיף את החלל שתחתיהם לחישוב גובה המחיצות (מדין 'לבוד'), לפי שאין אומרים לבוד אלא במחיצות חשופות (כמבואר ברש"י שבת ח ע"א ד"ה 'אבל גבוה'). (ולענין הגדרת מידותיו של עוקב מים עיין עוד להלן סוף תשובה ד).