פרק ח

שאלה: כיצד יש לנהוג כשטועים ומבקשים על הגשמים בימות החמה וכד'? כיצד ינהג מפקד שהיה חייב לחזור לראש התפילה מחמת טעותו, ולא התפלל שנית, היות שהיה טרוד בפעילות עד שעבר זמן התפילה?

תשובה: נאמר בירושלמי[1]: "רבי זעירא בשם רבי חנינא (אומר) היה עומד בגשם והזכיר של טל - אין מחזירין אותו, בטל והזכיר של גשם - מחזירין אותו (לפי שאינו דומה המזכיר גשמים בימות החמה שהוא סימן קללה ועל כן מחזירין אותו, לעומד בימות הגשמים ומזכיר טל)". ובארו ראשונים[2] שדוקא המזכיר טל בימות הגשמים אינו חוזר הואיל וסוף סוף שיבח לה', אך המבקש טל בימות הגשמים חוזר, שכן בברכה זו יש לשאול על הגשם הנצרך לעולם, ואינו יוצא ידי חובה בבקשת טל שבין כך יורד לעולם.

וכן פסק השו"ע[3]: "אם אמר מוריד הגשם בימות החמה, מחזירין אותו וחוזר לראש הברכה, ואם סיים הברכה, חוזר לראש התפילה כו'. בימות הגשמים כו', אם הזכיר טל, אין מחזירין אותו (לאחר שסיים הברכה)". ובהמשך[4]: "אם שאל מטר בימות החמה, מחזירין אותו (לראש הברכה, ואם סיים התפילה, חוזר ומתפלל). אם לא שאל מטר בימות הגשמים כו' ונזכר קודם שומע תפילה, אין מחזירין אותו ושואל בשומע תפילה, ואם לא נזכר עד אחר שומע תפילה, אם לא עקר רגליו, חוזר לברכת השנים, ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפילה".

כאשר אמר בקיץ 'ותן טל ומטר לברכה', שכאמור לעיל עליו לחזור על התפילה, אזי מכיון שהיה עוסק במצווה, כך שנמנע ממנו מלחזור על תפילתו עד שעבר זמן תפילה, הרי שחובה זו שלא התקיימה, מחייבתו בתפילת תשלומין. זאת משום שלא רק שחסרה לו 'הזכרה' בתפילה, אלא תפילתו פגומה, מפני שהזכרת ותן טל ומטר בקיץ הוא סימן קללה, ונמצא שעדיין לא קיים את חובת התפילה, מה שמחייבו בתשלומין.

שונה הדבר ממי שבימות החורף שכח לומר ותן טל ומטר, שהלכה פסוקה היא שעליו לחזור על התפילה. במצב זה הוא קיים את עיקר מצוות תפילה, אלא שחסרה לו 'הזכרת' ותן טל ומטר בתפילה. ומכיון שהיה טרוד בדבר מצוה, ולא הספיק לחזור על תפילתו, חייב בתשלומין, כפי שכתב המגן אברהם (או"ח סימן ק"ח ס"ק יא), "ונ"ל דאם בלילה ג"כ ר"ח לכ"ע יתפלל דהא ירויח שיאמר יעלה ויבא וה"ה בליל י"ט שני וה"ה אם שכח ותן טל ומטר או משיב הרוח".

פסק זה של המג"א מוכח משיטת התוספות בברכות (כו ע"ב), לגבי מי ששכח לומר יעלה ויבוא במנחה של ראש חדש, ולא נזכר עד שנהיה לילה, שאינו מתפלל בערבית תשלומין למנחה, בגלל שחסרה לו 'הזכרת' ראש חדש בתפילת מנחה, היות שלא יתקן כלום בתפילתו, מכיון שלא יזכיר יעלה ויבוא, כי ראש חדש חלף. מדויק מדברי התוספות, שאם מדובר בשני ימים של ראש חדש, עליו להתפלל תשלומין בערבית. ממילא הוא הדין אם שכח בחורף לומר 'ותן טל ומטר' או 'משיב הרוח' ולא נזכר עד שעבר זמן תפילה, שחייב בתפילת תשלומין.

אמנם ישנן שיטות שבעוסק במצווה אין חובת תשלומין. אבל בנידון שלנו אין זה משנה שהיה עוסק במצווה אח"כ ולא היה יכול לחזור על התפילה עד שעבר זמן תפילה, מכיוון שבתחילת זמן תפילה, לא היה עוסק במצווה. והדבר פשוט, שהרי כשאחד אמר ותן טל ומטר בקיץ, הוא לא קיים את עיקר חובת תפילה. ובנוגע לעיקר מצוות תפילה, לא חל עליו דין 'עוסק במצווה', מכיוון שבתחילת זמן תפילה הוא לא עסק במצווה, וממילא התחייב בתפילה (עיין לקמן פרק טז תשובה ז, וכן הסיק לדינא בילקוט יוסף סימן קח סעיף יב ובהערה שם).

אבל גם כשמדובר באחד ששכח לומר ותן טל ומטר בחורף, עדיין חלה עליו חובת תשלומין, אף שאח"כ היה עוסק במצווה ולא היה יכול לחזור על התפילה. אמנם הוא כן קיים את עיקר חובת התפילה ורק חסרה לו 'הזכרת' ותן טל ומטר בתפילה. אבל גם חיוב זה חל עליו בתחילת זמן תפילה, וממילא הוא התחייב אז לא רק בעיקר מצוות תפילה, אלא גם בחובה של ה'הזכרה' ותן טל ומטר בתפילה. אמנם אח"כ הוא היה עוסק במצווה ולכן לא חזר על תפילתו, אבל מאחר שבתחילת זמן תפילה, הוא לא היה בגדר 'עוסק במצווה', משום כך התחייב לא רק בעיקר חובת תפילה, אלא גם בחובת 'הזכרת' ותן טל מטר בתפילה, וחלה עליו חובת תשלומין.

סיכום: הטועה בימות החמה ואמר ״מוריד הגשם״, חוזר לראש הברכה, ואם סיים הברכה, חוזר לראש התפילה. ואילו הטועה בימות הגשמים ואמר ״מוריד הטל״, אינו חוזר (לאחר שסיים הברכה).

הטועה בימות החמה ושאל ״טל ומטר״, חוזר לראש הברכה, ואם סיים התפילה, חוזר ומתפלל. ואילו אם טעה בימות הגשמים ונמנע מלבקש עליהם, אם נזכר קודם שומע תפילה, ישאלם בשומע תפילה, ואם לא נזכר עד אחר שומע תפילה, אם לא עקר רגליו, חוזר לברכת השנים, ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפילה. מי שהיה חייב לחזור לראש התפילה מחמת טעותו, ולא התפלל שנית, היות שהיה טרוד בפעילות עד שעבר זמן התפילה, חייב בתפילת תשלומין.      

[1] תענית פ"א ה"א:

[2] רבינו יונה ברכות יט ע"ב מדפי הרי"ף, ר"ן תענית א ע"ב מדפי הרי"ף:

[3] סימן קיד סעיפים ד-ה:

[4] סימן קיז סעיפים ג-ה: