פרק ו

שאלה: האם חייל שעקר ממקומו באמצע שמונה עשרה בגלל אזעקה, והאזעקה בוטלה מיד לאחר מכן, רשאי להמשיך התפילה ממקום שפסק?

האם חייל העומד באמצע תפילת שמונה עשרה רשאי לרמוז לחבר שפנה אליו שאסור לו לשוחח עמו כעת?

תשובה: נאמר בירושלמי[1]: "תני היה עומד ומתפלל באסרטיא או בפלטיא הרי זה מעביר (ויוצא ממקומו) מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו (ויזהיר בדיבור את הרוכב לעברו)", מכאן למדו הפוסקים[2] שיציאה ממקום התפילה קלה מהפסק בדיבור, ושבמקום צורך גדול, כגון שהוברר לו שאין המקום נקי[3], או כגון שאינו יכול לכוון בתפילה באותו מקום[4], וכל שכן כשסכנה להישאר שם, ניתן להקל ולעבור באמצע התפילה למקום תפילה אחר. וכן הורו[5] בכעין זה שאף רמיזה אינה הפסק חמור, ועל כן מותרת לצורך סילוק טירדה בתפילה.

עוד כתבו האחרונים[6] שבדיעבד אם יצא ממקומו באמצע התפילה, ואפילו עשה כן שלא כדין, מ"מ אינו צריך לחזור לראש אלא ממשיך ממקום שפסק.

     סיכום: העומד בתפילת שמונה עשרה והפריעוהו עד כדי שאינו יכול להמשיך להתפלל בכוונה הראויה, רשאי לרמוז לצורך סילוק הטירדה, ובדלית ברירה אף רשאי לעבור באמצע התפילה למקום אחר.

היוצא ממקומו באמצע תפילת עמידה, אפילו עשה כן שלא כדין, וכל שכן אם עשה כן בשל נסיבות מבצעיות, ממשיך תפילתו ממקום שפסק (ועיין בתשובה הבאה).

[1] ברכות פ"ה ה"א:

[2] שו"ע סימן קד סעיף ב:

[3] ראה רמ"א סימן צ סעיף כז:

[4] עיין משנה ברורה (סימן צו ס"ק ז) שהתיר ללכת ממקומו להביא סידור כשהתחיל להתפלל על פה והתבלבל באמצע התפילה, וכן התיר להרים ספר שנפל לארץ ומפריעו מלהתרכז בתפילתו, וכעין זה כתב (סימן קד ס"ק ב) שהמסתפק בדבר הלכה בתפילה, רשאי ללכת ממקומו לעיין בספר, ובדלית ברירה אף רשאי לשאול כיצד לנהוג (וכן כתב בשו"ע המקוצר סימן טז סעיף יב), וכן התיר (שם ס"ק א) להתרחק מתינוק שמפריעו בתפילה. ועיין ילקוט יוסף (סימן קד סעיפים ה, ח, י-יב) שהורה להקל במצבים מעין אלה, כגון שמצלצלים בדלת ומחמת כן אינו יכול להתרכז בתפילתו, רשאי ללכת לרמוז להם להמתין, וכד':

[5] ראה משנה ברורה (שם ס"א א) וילקוט יוסף (שם) שהתירו בדלית ברירה לרמוז לבנו שלא יטרידנו בשעת התפילה, וכעין זה התירו לרב שהציבור ממתין לו שיסיים תפילתו והדבר טורד את כוונתו, שרשאי לרמוז לש"ץ שלא ימתינו לו. ועיין עוד בהרחבה בילקוט יוסף (שם סעיף ח בהערה) שאף יש שהקלו לו לעקור ממקומו בכדי שיחשבו שסיים תפילתו:

[6] ביאור הלכה סימן קד סעיף ב ד"ה 'אבל בענין אחר':