פרק ה

שאלה: האם מותר להתפלל תוך כדי נסיעה בנגמ"ש או בטנק במהלך תרגיל?

כיצד ינהג חייל שנזכר באמצע 'מסע' שעדיין לא התפלל, ויודע שעד תום המסע יחלוף זמן התפילה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]מד: "תנו רבנן, היה רוכב על החמור והגיע זמן תפילה, אם יש לו מי שיאחז את חמורו - ירד למטה ויתפלל[2], ואם לאו - ישב במקומו ויתפלל. רבי אומר, בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו. אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי". ומבואר בראשונים[3] שדין זה אמור לאו דווקא במקום סכנה שאינו יכול לעצור, אלא כל שהעצירה תסיח דעתו מכוונת התפילה, כגון שנחפז מאוד לדרכו, רשאי להתפלל דרך הילוכו.

פסק השו"ע[4]: "היה רוכב על החמור, אין צריך לירד ולהתפלל כו' אלא מתפלל דרך הילוכו. וכן אם היה בספינה או ע"ג קרון, אם יוכל לעמוד – עומד, ואם לאו - יושב במקומו ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו[5] אף אם אין פניו כנגד ירושלים, ואפילו שלא במקום סכנה, כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרד לבו ולא יוכל לכוון, והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו", ומבואר באחרונים[6] שגם במקרה שמעריך שבהגיעו ליעדו יימנע ממנו להתפלל בכובד ראש – עדיפה תפילה בדרך במתינות ובכוונה, ורחמנא ליבא בעי.

עוד כתב השו"ע[7] שאף במקום דחק יש להשתדל לעמוד מהילוכו או מרכיבתו בברכה ראשונה של שמונה עשרה (ברכת 'אבות'), משום שהכוונה בה לעיכובא, אם לא במקום סכנה, וכן אם יכול יעמוד בזמן הכריעות ובסוף התפילה כדי שיפסע ג' פסיעות. והוסיפו הפוסקים[8] שגם כשמתפלל בישיבה יש לו להקפיד על שאר דיני מורא תפילה וישב באימה כשראשו כפוף ורגליו צמודות זו לזו.

ברם, כל היתר התפילה בדרך נובע מכך שבאופן זה תהא דעתו מיושבת עליו, לפיכך נראה שבמידה והנסיבות גורמות לטירדה וחוסר יישוב הדעת, כגון תוך כדי 'מסע' מאומץ, נסיעה ברק"מ מיטלטל וכד', אין להתיר להתפלל כך, ובמקרה זה יש להשתדל לכל הפחות להתפלל תפילת 'הביננו' באחת ההפוגות, ואם לא ניתן הדבר, יש להתפלל 'תפילת תשלומין' בתפילה הבאה[9].

יש להוסיף שפשוט וברור שעל נהג הנוהג ברכבו לנהוג במשנה זהירות ולהימנע מכל דבר העלול לגרום להיסח דעתו, אולם אם מדובר בנהג מיומן המכיר היטב את דרכו, ושכלל לא מתאפשר לו להתפלל במהלך היום מלבד באופן זה, אפשר שניתן להקל[10].

סיכום: המהלך בדרך או נמצא בנסיעה ומעריך שאם יעצור לתפילה תיטרד דעתו ולא יוכל להתפלל בכוונה הראויה, וכל שכן אם נמצא בנסיעה מבצעית שלא ניתן להפסיקה לצורך תפילה, רשאי להתפלל ביישוב הדעת תוך כדי תנועה, ומכל מקום ישתדל לעמוד מהילוכו לכל הפחות בברכה ראשונה של תפילת שמונה עשרה, וכן אם יכול יעמוד בזמן הכריעות והפסיעות לאחור, ואם מתאפשר הדבר, אף בשאר התפילה. אף המתפלל באופן זה צריך להקפיד על שאר דיני מורא תפילה, על כן המתפלל בישיבה תוך כדי נסיעה ישב באימה כשראשו כפוף ורגליו צמודות זו לזו.

[1] ברכות ל ע"א:

[2] שכן 'רכוב כמהלך דמי' ותפילה כקרבן ועל כן צריכה להיות במעומד כעבודת הכהן בבית המקדש, ראה שו"ע סימן צח סעיף ד:

[3] תוס' שם ד"ה 'הלכה כרבי', רא"ש שם פ"ד סימן יט, ועוד:

[4] סימן צד סעיף ד:

[5] ומבואר שאם נסע באוטובוס והגיע לתחנה רשאי לרדת ולהמשיך בתפילתו, שהרי רשאי להתפלל תוך כדי הילוך כשחושש שתיטרד דעתו, ראה ספר אשי ישראל פרק כג הערה מג בשם הגר"ח קניבסקי:

[6] משנה ברורה שם ס"ק ל:

[7] שם סעיפים ד-ה בשם ספר אוהל מועד ואורחות חיים:

[8] משנה ברורה סימן צה ס"ק ב:

[9] ראה ערוך השולחן סימן קי סעיף ו, שו"ת משיב מלחמה ח"ב סימן קכח וספר הצבא כהלכה פרק מב סעיף יא בשם הגר"ש דבליצקי. ועיין עוד להלן בפרק טז:

[10] עיין עוד בשו"ת קשרי מלחמה ח"ב סימן יד: