פרק א

שאלה: ממתי רשאים להתחיל להתפלל חיילים הנחפזים לצאת לדרכם?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מצוה (מן המובחר) להתפלל (תפילת שמונה עשרה) עם דמדומי חמה (משעת הנץ החמה, והוא שקרני השמש מתחילים להתנוצץ ולהראות בקצה האופק), ואמר רבי זירא מאי קראה? "ייראוך עם שמש" (רש"י[2] – שמיד עם תחילת היום מקבלים מלכות ה')". עוד נאמר בגמרא[3]: "אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא (כלומר, כשנאלצו לצאת לדרך עם שחר וחששו שיימנע מהם להתפלל במהלכה בכוונה) הוו מקדמי ומצלי (מעלות השחר, והוא הזמן שהאופק המזרחי מתבהר), וכי הוי מטי זמן קריאת שמע – קרו", ובארו ראשונים[4] שאף שאינו עיקר זמן התפילה מ"מ בשעת הדחק ניתן להקל בו לכתחילה, ועל כן כתבו[5] שיצא בדיעבד אף אם התפלל בזמן זה שלא בשעת דחק.

וכן פסק השו"ע[6]: "מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב "ייראוך עם שמש", ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח (והוא למנהג רבים מהספרדים 72 דקות קודם הנץ ולמנהג רבים מהאשכנזים 90 דקות 'זמניות' קודם הנץ[7]) יצא", ובהמשך[8]: "בשעת הדחק[9] כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה".

ברם, כבר העירו האחרונים[10] שאף בשעת דחק לא ניתן לברך על טלית ותפילין קודם זמן 'משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות' (שהוא כ־50-60 דקות ('זמניות') לפני הנץ), ואף אין לקרוא קריאת שמע קודם זמן זה אם לא במקום דוחק גדול, לפיכך למעשה אף בשעת דחק לא ניתן להתפלל תפילה כסידרה אלא מכשעה לפני הנץ (באופן שבעלות השחר יאמר ברכות השחר ופסוקי דזימרה, ומשיגיע זמן 'משיכיר' ילבש טלית ותפילין וימשיך בתפילה[11]). אכן מי ששעתו דחוקה ביותר רשאי להתעטף בטלית ולהניח תפילין[12] קודם עלות השחר אלא שיימנע מלברך עליהם עד הגיע זמנם[13], ואף רשאי לומר ברכות השחר ופסוקי דזימרה בשעה זו[14], ומשיעלה השחר יתחיל ברכות קריאת שמע[15] ולאחריהן יקרא קריאת שמע[16] ויתפלל, ובתום התפילה משיגיע זמן 'שיכיר את חבירו' ימשמש בציצית ובתפילין ויברך עליהם.

      סיכום: תחילת זמן תפילת שמונה עשרה של שחרית משעת הנץ החמה, ובשעת דחק רשאי להתפלל משיעלה השחר, ברם, מאחר ועל פי דין לא ניתן להתעטף בטלית, להניח תפילין, ולקרוא קריאת שמע (למעט כשהשעה דחוקה ביותר), אלא כ- 50-60 דקות קודם הנץ, לפיכך למעשה אף בשעת דחק לא ניתן להתפלל תפילה כסדרה אלא מכשעה לפני הנץ (ועל כן במקרה זה יאמר בעלות השחר את ברכות השחר ופסוקי דזימרה, ומשיגיע זמן ׳משיכיר׳ יתעטף בטלית ותפילין וימשיך בתפילה).

אכן, מי ששעתו דחוקה ביותר רשאי להתעטף בטלית ולהניח תפילין קודם עלות השחר אלא שיימנע מלברך עליהם, ואף רשאי לומר ברכות השחר ופסוקי דזימרה בשעה זו, ומשיעלה השחר יתחיל ברכות קריאת שמע, ולאחריהן יקרא קריאת שמע ויתפלל, ובתום התפילה משיגיע זמן ׳שיכיר את חבירו׳ (כ- 50-60 דקות לפני הנץ), ימשמש בציצית ובתפילין ויברך עליהם.

[1] ברכות כט ע"ב:

[2] שם ט ע"ב, ע"ש:

[3] שם ל ע"א:

[4] תוס' שם ד"ה 'אבוה', רא"ש שם פ"ד סימן כ:

[5] רא"ש שם סימן א:

[6] סימן פט סעיף א:

[7] גדרי היום וזמניו נידונו באריכות ע"י גדולי הדורות ושיטות שונות ומורכבות נאמרו בדבר שמסיבות מובנות לא ניתן להביאן במסגרת חיבור זה. יש שקבעו שזמן עלות השחר חל 72 דקות קודם הנץ ויש שקבעו זמנה 90 דקות קודם הנץ ויש אף שהקדימו זמנה עד שעתיים קודם הנץ, לעומתם יש שנקטו שזמן עלות השחר משתנה ותלוי במיקום הגיאוגרפי ובעונות השנה. עוד יש להעיר שבביה"ל (שם ד"ה 'ואם התפלל') דייק בלשון השו"ע שזמן התפילה אף בדיעבד אינו בעלות השחר אלא מעט לאחר מכן משיאיר פני המזרח. את שיעור הזמן של כ-90 - 70 דקות קודם הנץ ציינו ע"פ המנהגים המקובלים, אך למעשה יש לנהוג ע"פ לוחות השנה, ועיין עוד בהרחבה בנספח שבסוף הספר:

[8] שם סעיף ח:

[9] עיין בפרק ה תשובה ב שחיילים הנצרכים לבצע מטלות עם שחר, יעדיפו להתפלל קודם פעולות אלה, ואף שאינו זמן תפילה אלא בשעת דחק. ועיין שם תשובה ה שהניעור כל הלילה וחושש בבוקר שתחטפנו שינה, רשאי להקדים ולהתפלל קודם הנץ. ועיין עוד בכעין זה בשו"ת כחיצים ביד גיבור (ח"ב עמוד 16) שחיילים שלא מתאפשר להם לאכול אלא בשעת הנץ יעדיפו להתפלל קודם לכן:

[10] משנה ברורה שם ס"ק ד וס"ק מ:

[11] ראה ביאור הלכה (שם ד"ה 'זמן קריאת שמע') שלכתחילה אין להניח תפילין בין 'ישתבח' ל'יוצר', ועל כן ראוי להמתין עד זמן 'משיכיר', ללבוש הטלית והתפילין, ורק לאחר מכן להתחיל פסוקי דזימרה, אך בשעת דחק יש להקל בכך. וכעין זה בשו"ת יחוה דעת ח"ב סימן ח:

[12] עיין שו"ת אגרות משה ח"ד סימן ו:

[13] ועיין בפרק יא תשובה י, שרשאים לברך עליהם בין 'ישתבח' ל'יוצר' (קודם 'ברכו'), ואף בקריאת שמע וברכותיה בין הפרקים, ע"ש:

[14] עיין בענין זה בפרק ג תשובה ב:

[15] כן מבואר בשו"ע סימן נח סעיף ג, שאומר אף ברכות ק"ש בשעה זו, אולם מנהג האשכנזים (ראה משנה ברורה שם ס"ק יז) להימנע מלברך ברכת 'יוצר אור' קודם זמן 'משיכיר', ויאמרנה לאחר מכן לכשיגיע זמנה, ובדיעבד אם אמרה משעלה עמוד השחר יצא, ועיין בא"ר ס"ק ז ובכה"ח ס"ק יט שיש מקילין לאומרה גם בשעת הדחק או כשאנוס:

[16] משנה ברורה סימן נח ס"ק יט: