פרק ח

שאלה: האם לוחמים שחזרו מפעילות מבצעית בזמן השקיעה רשאים להתפלל תפילת מנחה?

תשובה: יש מן הפוסקים[1] שתלו סוף זמן מנחה בשקיעת החמה, ואף הוכיחו שאין דם התמיד נזרק אלא עד השקיעה ו"תפילות נגד תמידים תיקנום", ויש שתלוהו בצאת הכוכבים, ואף הסמיכו שיטתם על הקטרת איברי התמיד ומנחת נסכיו שמועלים על גבי המזבח עד צאת הכוכבים, ותפילת המנחה הלא הוקשה להקטרת הקטורת שנאמר "תכּון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב".

ולמעשה[2] מנהג רוב קהילות ישראל להתפלל עד השקיעה, אם לא בשעת הדחק שאז ניתן להתפלל אף בשעת 'בין השמשות' ששיעורה כשלוש עשרה וחצי דקות ('זמניות') לאחר השקיעה[3] (ומבואר באחרונים[4] שאף יהיה רשאי יחיד שלא התפלל מנחה, להצטרף לתפילת עמידה של ציבור המתפללים ערבית, ותחשב לו כעין תפילה בציבור).

עוד יש להעיר שבמקרה זה יש להקפיד במידת האפשר, שלא להתפלל ערבית עד אחר צאת הכוכבים, אף למקילים בכך בדרך כלל[5].

סיכום: מצוה מן המובחר לכתחילה להתפלל מנחה עם חזרת הש"ץ מבעוד יום לפני השקיעה. בשעת דחק ניתן להקל ולהתחיל להתפלל בתוך שלוש עשרה דקות (זמניות) אחר השקיעה, ובשעת דחק גדולה אף בתוך שמונה עשרה דקות (זמניות) לאחר השקיעה, אף אם תפילתו תמשך לאחר צאת הכוכבים, היות שהתחיל בהיתר, וציבור שנתאחרו להתפלל מנחה, יתפללו מנחה מקוצרת (ראה לעיל תשובה ג) כדי לסיימה בתוך זמן בין השמשות. כאשר נאלצו להתפלל מנחה בזמן בין השמשות, אף המקדימים להתפלל ערבית בדרך כלל, יקפידו להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים. בדוחק גדול, או בכדי להתפלל בציבור, רשאי אף להקדים ולהתפלל ערבית למרות שהתפלל מנחה אחר השקיעה.

[1] ראה באריכות בשו"ת יחוה דעת ח"ה סימן כב:

[2] משנה ברורה סימן רלג ס"ק יד, ילקוט יוסף שם סעיף ג, הערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע סימן סט הערה ב, שו"ע המקוצר סימן נ סעיף ב:

[3] ויש המתירים בשעת דחק אף י"ח דקות אחר השקיעה, לפי כמה מגדולי הפוסקים שנקטו לחשב שעור מיל 24 דקות, ולדבריהם משך זמן בין השמשות הוא 18 דקות מהשקיעה, ובצירוף דעת ר"ת שעדיין לא הגיע זמן בין השמשות, ראה פסקי תשובות סימן רלג אות ח, וראה עוד שו"ע סימן תנט סעיף ב וביה"ל שם ד"ה דהוי. ועיין משנה ברורה (שם) שמוכח בדבריו שמותר בכך דוקא אם יסיים תפילתו קודם סוף הזמן, ובספר הליכות שלמה (פרק יג סעיף ג) כתב שאם כשיתפללו כסדר, לא יספיק הש"ץ לסיים תפילתו קודם השקיעה, יש להתפלל מנחה 'מקוצרת', ובשו"ע המקוצר (סימן נ סעיף יא) אף הורה שאם הגיעה שעת צאת הכוכבים באמצע תפילתו, עליו לפסוק לאלתר, שלא יהיו ברכותיו לבטלה. אולם עיין שו"ת יביע אומר (ח"ז סימן לד) שהכריע שאף אם רק התחיל בהיתר, דהיינו בתוך זמן בין השמשות, מותר להמשיך תפילתו משחשיכה (ע"ש שמצרף אף שיטת ר"ת שזמן זה הוא יום גמור). אלא שהעיר על כך בשארית יוסף (סימן רלב סעיף א), ובקיצור שו"ע ילקו"י (סימן רלב סעיף ד), שכל זה ביחיד, אבל ציבור שנתאחרו להתפלל מנחה, אם תסתיים חזרת הש"ץ לאחר צאת הכוכבים, יתפללו מנחה מקוצרת כדי לסיימה בתוך זמן בין השמשות. ועיין עוד במשנה ברורה (שם) שפסק שעדיפה תפילה ביחידות קודם שקיעה מתפילה בציבור לאחר השקיעה, ויתר על כן ראה בספר הליכות שלמה (שם הערה ד) שהרואה שהציבור מתאחרים מלהתפלל קודם שקיעה, יתפלל ביחידות אף אם בכך לא יוותר להם מנין. אולם בענין זה נחלקו רבים עליהם והכריעו שמעלת תפילה בציבור גדולה, ראה ילקוט יוסף (שם) וספר פסקי תשובות (שם אות ו):

[4] ראה משנה ברורה סימן רלו ס"ק יא.ואם רשאים אחרים שכבר התפללו ערבית לענות ל'קדיש' ו'קדושה' של המאחרים להתפלל מנחה, עיין באריכות בשו"ת יביע אומר (ח"ו סימן כא) ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סימן טו) שבכגון זה בכותל המערבי שיש מנינים המתפללים באותה שעה זה מנחה וזה ערבית, רשאים אלה לענות 'קדושה' לאלה, ואלה לענות 'ברכו' לאלה (מלבד בערב שבת שעדיף שיתכוון מפורשות שאינו מקבל על עצמו קדושת שבת בכך. ובשו"ע המקוצר (שם סעיף יג) החמיר מאוד בערב שבת ונקט שאם ענה ל'ברכו' בלא כוונה מפורשת שאינו מקבל שבת, הרי שחלה עליו קדושת שבת ואינו רשאי להתפלל מנחה, ובמקרה זה יתפלל תפילת תשלומין בערבית).יתר על כן כתב בשו"ת יביע אומר (שם בסופו) שכשיש רוב מנין למנחה, יהיו רשאים לצרף למנין אף מיעוט מתפללים שכבר התפללו ערבית, ורק במנחה של ערב שבת אין ראוי לנהוג כך:

[5] אם לא שהוא שעת דחק עבורם, ובדומה למבואר בפסקי תשובות סימן רלג הערה 15 בשם כף החיים (סימן רלג ס"ק ט), שהקילו לנשים הטרודות בענייני הבית לכתחילה, להתפלל לאחר פלג המנחה מנחה ומיד אחר כך מעריב, או כאשר קיים טורח לכנס את החיילים שנית, וקיים חשש שתתבטל תפילת ערבית בציבור, שאז לדעת המשנה ברורה שם ס"ק יא, רשאים אף להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים, אך מ"מ יקפידו לקרוא שנית קריאת שמע בלילה. ראה שו"ע סימן רלה סעיף א: