פרק ג

שאלה:באלו מקרים מותרים חיילים להתפלל 'מנחה קצרה'?

תשובה:תיקנו חז"ל[1] שהש"ץ מתפלל תחילה בלחש ואח"כ חוזר על התפילה בקול רם, כדי להוציא את מי שאינו בקי להתפלל בעצמו, עוד כתבו המפרשים[2] שחזרת הש"ץ נועדה בכדי שיאמרו הציבור קדושה.

למרות זאת כתבו הפוסקים[3] שבשעת הדחק, כגון כשעומד לפני סוף זמן התפילה וכד'[4], או כשחוששים שהמתפללים קלי דעת שלא יטו אזנם לתפילת הש"ץ[5], התירו לחרוג מהתקנה המקורית ולהסתפק בחזרה רק על שלושת הברכות הראשונות, הואיל ובכך לפחות מקיימים אמירת קדושה[6].

אכן פשוט שהנהגה זו אינה מעיקר הדין, ובודאי שלא בדרך קבע, וכבר צווחו על כך חכמי הדורות[7], אולם ברור כי במציאות הצבאית ישנם מצבי דחק בהם מותרת דרך זו, כגון שהשעה דחוקה או כשציבור החיילים עייף באופן שלא יצליחו לשמור על עירנותם בשעת חזרת הש"ץ[8].

כשמתפללים באופן זה, מנהג הספרדים[9] לומר עם הש"ץ את כל שלושת הברכות ולאחר מכן לסיים תפילתם בלחש, שבכך לא נראים כאומרים חזרת הש"ץ קודם תפילת לחש. ואילו מנהג האשכנזים והתימנים [10] להמתין עד לאחר שיסיים הש"ץ ברכת 'אתה קדוש' ורק לאחר מכן להתחיל תפילת לחש, שכך עונים הם 'אמן' לברכותיו ונחשב יותר כתפילת ציבור. אולם אם השעה דחוקה ביותר, נוהגים אף הם[11] להתחיל את התפילה ביחד עם הש"ץ, ומ"מ משתדלים אף באופן זה שיהיה לפחות אחד שיענה אמן אחר ברכות הש"ץ.

סיכום: בשעת דחק, כגון שעומדים סמוך לסוף זמן מנחה (ראה תשובה ח), או כגון שיש לחוש שהמתפללים בשל עייפותם לא יטו אזנם לחזרת הש״ץ, התירו להסתפק ב׳חזרה מקוצרת׳, אולם יש להדגיש שהנהגה זו אינה מעיקר הדין ובודאי שלא כבדרך קבע.

כשמתפללים באופן זה, מנהג הספרדים לומר עם הש״ץ את שלושת הברכות הראשונות (כולל ׳קדושה׳) ולאחר מכן ממשיכים תפילתם בלחש, ואילו מנהג האשכנזים והתימנים לענות לשלש ברכות ראשונות של הש״ץ ול׳קדושה׳ ורק לאחר מכן להתחיל תפילת לחש. כשהשעה דחוקה ביותר ואין שהות להמתין עד שיאמר הש"ץ עד האל הקדוש, יתחילו גם האשכנזים את התפילה עם הש"ץ כמנהג הספרדים, ויקפידו לומר איתו 'לדור ודור' (ולא 'אתה קדוש') וכן יאמרו קדושה לפי נוסח החזן. חייל ספרדי שיודע שלא יספיק לקדושה משום שהש"ץ ממהר בתפילתו, ינהג כמנהג האשכנזים.

[1] [יח]ראה משנה ר"ה לג ע"ב "כשם ששליח ציבור חייב (בתפילה) כך כל יחיד ויחיד חייב, רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן", ובגמרא שם לד ע"ב "תניא, אמר להם רבן גמליאל לדבריכם למה שליח ציבור יורד לפני התיבה? אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי (להתפלל בעצמו)":

[2] טור ריש סימן קכד:

[3] שו"ע סימן רלב סעיף א ע"פ הגאונים:

[4] ראה רמ"א סימן קכד סעיף ב:

[5] ראה תשובת הרמב"ם מובאת ברדב"ז ח"ד סימן צד:

[6] והיתר זה נאמר אף ביחס לתפילת שחרית, אלא שאינו שכיח כ"כ בתפילה זו שיעמוד לפני סוף זמנה, ראה ביה"ל שם ד"ה 'שיעבור':

[7] ראה שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן טז, ועיין ספר אישי ישראל (פרק כז הערה קכב*) שהביא בשם הגרש"ז אויערבאך שכשהשעה מאוחרת עדיף להתפלל כרגיל ואפילו שע"י כך תהיה חזרת הש"ץ לאחר השקיעה, מאשר להתפלל באופן זה:

[8] ראה שו"ת קשרי מלחמה (ח"א סימן יג) מ"ש בשם הגר"א נבנצל שחיילים בשעת דחק גדולה יתכן ופטורים לגמרי מחזרת הש"ץ משום 'העוסק במצוה פטור מן המצוה':

[9] כף החיים סימן קכד ס"ק י, ילקוט יוסף שם סעיף ה:

[10] משנה ברורה שם ס"ק ח (ועיין עוד שם ס"ק ט שלנוהגים שהש"ץ אומר "לדור ודור" וכו', יאמרו אף הציבור עמו נוסח זה ולא "אתה קדוש" וכו'), שו"ע המקוצר סימן נ סעיף ט (ומבואר בדבריו שם סעיף י שמנהג התימנים שגם כשהקהל מתפללים עם הש"ץ, עונים 'אמן' אחר ברכותיו, ואין זה חשוב הפסק, ומאידך הוסיף שם שהמנהג שכשמתפללים באופן זה אין עונים בקדושה אלא את הפסוקים 'קדוש' 'ברוך' ו'ימלוך' בלבד).ועיין עוד שם סעיף י שהביא שני מנהגים נוספים לשעת דחק: האחד, שהציבור יתפללו כל התפילה בלחש ואח"כ יחזור הש"ץ בקול רם רק ג' ברכות עם הקדושה עד 'האל הקדוש' ויסיים לאלתר בקדיש תתקבל. השני, שיתפלל הש"ץ כל התפילה בקול רם והציבור יאמרו עמו מילה במילה בלחש:

[11] משנה ברורה שם ס"ק י. ספרדים, שאומרים עם הש"ץ, (וכן אשכנזים בשעת דחק גדולה), יקפידו גם לומר איתו "לדור ודור" (ולא "אתה קדוש"), וכן יאמרו קדושה לפי נוסח החזן (משנה ברורה סימן קכד ס"ק ט):