פרק א

שאלה: האם חייל העומד בחצות היום ומשער שלא יתאפשר לו להתפלל מנחה לאחר זמן, רשאי להתפלל בשעה זו? ומה הדין בדיעבד?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "איזו היא מנחה גדולה? משש שעות ('זמניות') ומחצה ולמעלה (כלומר, מחצי שעה לאחר חצות היום)", יש שבארו[2] שכן זמן המנחה מעיקר הדין, ולפי שצריך שהשמש תנטה מעט למערב, ויש שבארו[3] שמעיקר הדין זמנה מחצות היום, ורק הואיל ואין הכל בקיאים בדקדוק שעות היום, קבעו חז"ל זמנה מחצית שעה לאחר מכן.

לפיכך למעשה אין להתפלל מנחה אפילו בשעת הדחק אלא מחצי שעה[4] לאחר חצות היום, ברם נחלקו הפוסקים[5] אם בדיעבד התפלל מיד בחצות היום, אם עלתה לו תפילה, ונראה שיש להקל.[6]

סיכום: תחילת זמן תפילת מנחה מחצי שעה אחר חצות היום, ובדיעבד אם התפלל מחצות היום, עלתה לו תפילה.

[1] ברכות כו ע"ב:

[2] כן משמעות דברי רש"י שם, שכתב: "אם בא להקדים תמיד של בין הערביים אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דבין הערביים כתיב ביה מכי יינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, דאמר מר (פסחים צד ע"א): חצי שש וחצי שבע - חמה עומדת בראש כל אדם, באמצע הרקיע":

[3] כן כתב המגן אברהם סימן רלג ס"ק א שכן משמעות הגמרא ביומא כח ע"ב, ועיין עוד ערוך השולחן שם סעיף יג וברכי יוסף שם אות א:

[4] עיין שער הציון (שם ס"ק ח) שהסתפק אם חצי השעה מחושבת ג"כ בשעות 'זמניות', או שמא הואיל והוסיפוה בכדי למנוע טעות, הרי שתמיד יש להוסיף 30 דקות. ואפשר שהדבר תלוי במחלוקת דלעיל, שאם זמנה נקבע כן מעיקר הדין לפי שצריך שהשמש תנטה מעט למערב, אזי יש למודדה ע"פ שעה 'זמנית', אך אם נקבע כן רק בשל הרחקה מטעות, הרי שיש לשער בשיעור קבוע של 30 דקות. ובספר אישי ישראל (פרק כז הערה ה) הביא שמנהג א"י לחשב בשעות 'זמניות', אלא שבחורף שהשעה קצרה החמירו לחשב ע"פ 30 דקות. ונראה שבמקום צורך יוכלו חיילים הצריכים לצאת למשימה לחשב שעת המנחה ע"פ השיטה המקילה:

[5] ראה משנה ברורה שם ס"ק ב ובשער הציון שם ס"ק ו:

[6] עיין ערוך השולחן שם וכף החיים שם ס"ק ב, ויתר על כן ראה בספר הליכות שלמה (פרק יג סעיף א) שכתב שאם התחיל להתפלל בטעות בשעה זו ונזכר באמצע התפילה, ימשיך בתפילתו: