פרק ה

שאלה:האם חיילי גדוד המשתתפים בתרגיל גדול הנמשך מספר ימים, צריכים לומר תפילת הדרך כל יום מחדש? וכיצד ינהגו לענין זה חיילי סטי"ל היוצאים להפלגה ממושכת?

תשובה:כבר התבאר[1] שכל שהסיח דעתו מחויב לומר תפילת הדרך מחדש. והנה נחלקו הפוסקים בדין היוצא לנסיעה הנמשכת מספר ימים, יש שכתבו[2] שכל יום נידון בפני עצמו ועל כן צריך לומר כל יום תפילת הדרך מחדש, ויש שכתבו[3] שרק אם ישן שינת קבע בלילה אזי כל יום נידון בפני עצמו ומחויב בתפילה נפרדת, אך אם רק נח מעט בדרכו בפונדק וכד', אינו חשוב הפסק, ויאמרנה בלא שם ומלכות. יש שנקטו[4] שבכדי להתחייב מחדש צריך שילון דוקא במקום יישוב, אך אם ישן ואפילו שינת קבע אלא שהיה זה על אם הדרך ולא במקום יישוב, אינו חשוב היסח דעת ועל כן יאמר תפילת הדרך בלא הזכרת שם ומלכות. ויש שנקטו[5] שכל הנסיעה נידונה כחטיבה אחת, ועל כן יש לו לומר תפילת הדרך בתחילת הנסיעה על כולה, ומ"מ רשאי לאומרה בכל יום בלא הזכרת שם ומלכות.

והמנהג למעשה[6] שהיוצא לדרך האורכת מספר ימים וישן שינת קבע בדרכו, אומר תפילת הדרך כל יום, ונראה שדין זה נכון במיוחד ביחס לחיילים שחניית לילה בדרך מהווה עבורם כעין חנייה במקום יישוב, אך אם אינו חונה בדרך, כגון השט באוניה, יאמר ביציאתו להפלגה תפילת הדרך בברכה, ולאחר מכן בכל בוקר יאמרה בתוך ברכת 'שומע תפילה' שבתפילת שחרית.

עוד יש להוסיף שכתבו האחרונים[7] שהניעור קודם שיאור היום וממשיך בדרכו, עדיף שימתין ולא יאמרנה עד שיאור היום, שכן אפשר שהתפילה שהתפלל ביום הקודם מועילה רק עד אור הבוקר שלמחרת.

סיכום: היוצא לדרך האורכת מספר ימים וישן שינת קבע בדרכו, אומר תפילת הדרך מידי יום, אולם אם אינו חונה בדרך, כגון המפליג בים, יאמרנה בימים הבאים בלא הזכרת שם, וראוי שיוסיפנה בברכת ׳שומע תפילה׳ שבתפילת שחרית.

[1] בתשובה הקודמת:

[2] ט"ז סימן קי ס"ק ה:

[3] משנה ברורה שם ס"ק כד וס"ק כו:

[4] ברכי יוסף (שם אות ט) בשם הרדב"ז (ח"ו סימן ב אלפים קעו), הובא בשערי תשובה שם ס"ק ח:

[5] פרי חדש שם ס"ק ה:

[6] ראה שו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן ס אות ד:

[7] ביאור הלכה שם סעיף ה ד"ה 'צריך לחזור ולהתפלל', וע"ש שכתב כן לחוש לשיטות המחמירות, אך הוסיף שמ"מ אם חושש שעד שיאור היום יתקרבו עד פחות מפרסה ממחוז חפצם שאז תפקע מהם חובת התפילה, אין לו לדקדק בכך ויאמרנה עתה קודם שיאור היום: