פרק יד

שאלה:האם חיילים השוהים בבית קברות לרגל ענין הנוגע בכבוד המת, רשאים להניח תפילין ולהתפלל שם?

תשובה:נאמר בגמרא[1]: "תניא, לא יהלך אדם בבית הקברות (או בד' אמות של מת) ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום "לועג לרש חרף עושהו" (שהוא כמזלזל במתים שאינם יכולים לקיים מצוות)", יתר על כן נפסק בשו"ע[2]: "אסור לקרות קריאת שמע (או לומר שאר דברי קדושה[3]) תוך ארבע אמות של מת, או בבית הקברות, ואם קרא, לא יצא".

אולם כתבו הפוסקים[4] שאיסור הילוך בציצית ותפילין וכד' בבית הקברות אינו אלא בהיותם מגולים, אך אם הם מכוסים מותר, וצריך שיהיו מכוסים לגמרי כולל למשל כל הרצועות.

נחלקו אחרונים[5] באם כל שטח בית הקברות בכלל איסור זה, או שמא אסור דוקא בסמיכות תוך ד' אמות לקבר, ואף שהמנהג למעשה להחמיר בכל השטח, מה גם שיש לחוש שיתקרב מבלי משים לד' אמות של קבר, מ"מ במקום צורך ניתן לסמוך על שיטת המקילים ולהתפלל בשטח שהוקצה לקברות הנמצא בשולי בית הקברות[6].

סיכום: אין להתפלל בקרבת המת או בבית הקברות, או לשהות שם כשתפיליו או רצועותיהן מגולות, ומכל מקום במקום צורך ניתן להניח תפילין ולהתפלל בשולי בית הקברות המרוחקות לכל הפחות ד׳ אמות (כשני מטר) מן הקבר.

[1] ברכות יח ע"א:

[2] סימן עא סעיף ז, וכשיטת הרמב"ם (פ"ג מק"ש ה"ב) שכיון שעבר על דברי חז"ל קנסוהו שלא יצא ידי חובתו, ראה כס"מ שם:

[3] משנה ברורה שם ס"ק טו:

[4] שו"ע סימן כג סעיף א וסימן מה סעיף א, וראה משנה ברורה שם ס"ק ג:

[5] עיין ביאור הלכה שם ד"ה 'אסור לכנוס' ומשנה ברורה שם ס"ק א:

[6] כן משמעות המשנה ברורה שם, ובצירוף שיטת הנצי"ב (העמק שאלה שאילתא יד אות ו, וראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ט סימן ג) שבימינו שהמת נקבר בעומק עשרה טפחים והוא כברשות אחרת, ניתן להקל בדינים אלה: