פרק י

שאלה:האם קצין שנדרש לטפל בענין מנהלתי בתום התפילה, רשאי לעשות כן בעודו עטור תפילין?

תשובה:נאמר בגמרא[1]: "אמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, קל וחומר מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה "והיה על מצחו תמיד" - שלא תסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה, על אחת כמה וכמה".

יש מן הראשונים[2] שלמדו מסוגיה זו שחלה חובה להימנע מכל היסח דעת בשעה שהתפילין עליו, ולכך אף הורו שכל שאין דעתו מיושבת עליו פטור מתפילין, ויש מן הראשונים[3] שלמדו מההיתר לישון שינת עראי בתפילין[4], שדוקא שחוק וקלות ראש חשובים להיסח הדעת מתפילין, אבל מותר לעסוק במלאכה וכד' בתפילין ואף שאין דעתו ממש עליהן, וכן המנהג[5].

לפיכך ניתן לטפל בעניני מנהלה אף בעודו עטור תפילין, מה גם שלרוב יש בטיפול בצרכים מנהלתיים אף גדר של עיסוק במצוה, אולם מאחר ומצוי הדבר ששיחות מעין אלו מנוהלות באווירה חברית וקלילה - מאוד יש להיזהר מלהגיע חלילה למצב של שחוק וקלות ראש, ומן המובחר שבשעה שיעסוק בענינים אלה ימשמש מדי פעם בתפיליו שתהא דעתו עליהן.

סיכום: במקום צורך, ניתן לטפל בעניני מנהלה בעודו עטור תפילין, אך מאוד יש להיזהר מלהגיע חלילה לשחוק וקלות ראש במצב זה, ומן המובחר שימשמש מידי פעם בתפיליו, שתהא דעתו עליהן.

[1] מנחות לו ע"ב:

[2] רמב"ם פ"ד מתפילין הל' יג - יד, וכפי שדקדק בדבריו בשו"ת שאגת אריה סימן לט:

[3] רא"ש בשם רבינו יונה ברכות פ"ג סימן כח. בביאור שיטות הראשונים ויישובם עיין עוד בשו"ת שאגת אריה שם ובשו"ת שרידי אש ח"א סימן ד:

[4] עיין בתשובה הבאה:

[5] שערי תשובה סימן כח ס"ק א, משנה ברורה סימן מד ס"ק ג, שו"ע המקוצר סימן ט סעיף כב: