פרק ו

שאלה:האם מותר לחייל שאין באמתחתו טלית ותפילין, להשתמש בשל חבירו ללא רשותו?

תשובה:כתב השו"ע[1]: "מותר ליטול טלית חבירו (שלא מדעתו) ולברך עליה ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת", והוסיף הרמ"א "הגה, והוא הדין תפילין", והטעם, לפי שנוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו. ברם, כתב הרמ"א: "אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו דחיישינן שמא יקרע אותם בלימודו".

כתבו הפוסקים[2] שאין ההיתר אלא בשימוש אקראי ולא קבוע, וכן דוקא באותו מקום בו נמצאה הטלית אך אין להוציאה למקום אחר, שכן האומדנא היא שעל כך הבעלים מקפיד. עוד הוסיפו הפוסקים[3] שאם ניתן לבקש רשות מהבעלים, יש לבקש רשות, שהרי אין לסמוך על חזקה כשאפשר לבררה בנקל.

פשוט וברור שחל איסור לעשות כן במקרה שידוע שחבירו מקפיד על כך, ויש שכתבו[4] שכל שהבעלים הצניעוה במקום שמור, ניכר הדבר שמקפידים עליה ואין להשתמש בה בלא רשותם, וישנם אף רבים מן הפוסקים[5] אשר אסרו בזמנינו בכל מקרה להשתמש בטלית ותפילין ללא ידיעת הבעלים, מאחר וכיום רבים המקפידים על כך. ברם, ללא ספק ישנם במסגרת הצבאית מצבי קירבה ושיתוף בין חיילים עד שאין מקפידים כלל זה על זה, וכשאומד שכן המצב, ודאי רשאי להשתמש בשל חבירו מבלי רשות מפורשת ואף לברך עליהם.

סיכום: מותר להשתמש באופן זמני בתפילין של חבירו בלא רשותו, ואף לברך עליהם, כשאומד דעתו שנוח לו בכך.

[1] סימן יד סעיף ד, ועיין משנה ברורה סימן כה ס"ק נג:

[2] משנה ברורה סימן יד ס"ק יג, ילקוט יוסף שם סעיף ז:

[3] משנה ברורה שם:

[4] ערוך השולחן שם סעיף יב:

[5] ראה באריכות בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן ז, בהערות הגר"מ אליהו על קיצור שו"ע סימן ט הערה י, ועוד: