פרק ד

שאלה: כיצד ינהג חייל שאין בידו תפילין ועומד לקראת סוף זמן קריאת שמע?

תשובה: בענין חובת תפילין נפסק בשו"ע[1]: "מצותן להיותם עליו כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום. ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפילה", זאת לפי שנאמר בגמרא[2]: "אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו כו' (שאומר "וקשרתם לאות על ידך כו'" ובעצמו אינו מקיים), ואמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה (לנקביו) ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלימה".

למרות כל זאת מסופר בגמרא שכאשר איחרו בהבאת התפילין של רב וחשש שעומד לעבור זמן קריאת שמע, קראה רב בלא תפילין, ובארו הפוסקים[3] שהואיל ומעיקר הדין אין מצות תפילין ומצות ק"ש תלויות זו בזו, לכן בכל מצב אונס שמנוע מלהניחן, יקרא ק"ש ויתפלל בזמנם בלא תפילין, ולכשיתאפשר לו בהמשך היום – יניחן ויאמר עמהן ק"ש[4] או מזמור כלשהו, או יתפלל בהם מנחה[5], כדי שלא ייבטל חלילה יום אחד ממצות תפילין.

סיכום: העומד לקראת תום זמן קריאת שמע ותפילה ואין בידו תפילין, יתפלל בלא תפילין, ולכשיגיעו לידו יניחן, וראוי שיחזור ויאמר קריאת שמע עמהן, ואם ניתן אף יתפלל בהם מנחה.

[1] סימן לז סעיף ב:

[2] ברכות יד ע"ב:

[3] לבוש סימן נח סעיף ב, הובא במשנה ברורה סימן כה ס"ק יד. ועיין בשו"ת יביע אומר ח"א או"ח סימן ד שהביא פוסקים המקילים אף למי שיש תפילין בידו, לקרוא ק"ש בזמנה בלעדיהם, כל שיודע שלאחר זמן יניח תפילין וישוב ויקרא ק"ש, ומבארים שהקפידא בגמרא היתה על העושים כן דרך זלזול וגאוה. הובאו דבריו בילקוט יוסף שם סעיף לט:

[4] ראה כף החיים סימן כה ס"ק כח:

[5] מגן אברהם סימן סו ס"ק יב: