פרק א

שאלה:האם מפקד שנצרך לעסוק בענין מנהלתי חיוני, רשאי לעסוק בו בין תפילת שמונה עשרה לאמירת תחנון?

תשובה:מבואר בראשונים[1] שעיקר חשיבות נפילת אפיים כשנאמרת בסמיכות לתפילת העמידה וללא הפסק ביניהם, וכן פסק השו"ע[2]: "אין לדבר בין תפילה לנפילת אפיים", ומ"מ יש מן האחרונים[3] שכתבו שדוקא בהפסק שיש בו היסח דעת גמור, אך לא בשיחה בעלמא. לפיכך מפקד הנצרך להפסיק לענין חיוני, ראוי להשתדל לדחותו עד לאחר אמירת תחנון.

סיכום: הנצרך להפסיק לאחר תפילת עמידה לשיחה בענין חיוני, ראוי להשתדל לדחותה עד לאחר אמירת תחנון.  

[1] ריטב"א ב"מ נט ע"ב בשם הרשב"א, ע"פ המסופר בגמרא שאשת רבי אליעזר בן הורקנוס מנעתו מלומר תחנון בכדי שאחיה (רבן גמליאל שנידהו) לא ייפגע מתפילתו, ותמוה כיצד יתכן שנמנע מאמירת תחנון, אלא שמנעתו מלומר תחנון לאלתר לאחר תפילת שמונה עשרה:

[2] סימן קלא סעיף א:

[3] מג"א שם ס"ק, מ"ב שם ס"ק א, שכן מוכח מסימן נא סעיף ד שעיקר הקפידא בהפסק בדיבור עד סוף שמונה עשרה. ברם, עיין ערוך השולחן (סימן קלא סעיף ג) שהחמיר אף בשיחה בעלמא, ובאר שאמנם האיסור הוא עד סוף שמונה עשרה, אך בכדי שאמירת התחנון תועיל ביותר יש להקפיד על כל הפסק בין תפילת העמידה לאמירת התחנון, וכ"כ כף החיים (שם ס"ק ד) שכן נכון ע"פ הזוה"ק, ועיין עוד בדבריו (שם ס"ק ב) ובילקוט יוסף (שם סעיף ג) שמ"מ יש לענות לדבר שבקדושה ואפילו באמצע אמירת תחנון, מאידך, עיין בספר אישי ישראל (פרק כה סעיף יג) ושו"ת דבר חברון (או"ח סימן קכה) שאם בשעה שסיים תפילת עמידה, הציבור כבר מתחיל אמירת 'עלינו לשבח', לא יצטרף אליהם אלא יאמר תחנון, ואף אם התחילו הוצאת ס"ת, כתב בספר אישי ישראל (שם) שיאמר תחנון, אולם אם כבר הוציאו הספר מההיכל, כתב בספר הליכות שלמה (פרק יב סעיף י) שיפסיק ויעמוד: