הקדמה

"אמר רבי יהושע בן לוי אע"פ שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת מצוה לקרותה על מיטתו, שנאמר, "אמרו בלבבכם (כלומר, אמרו דברי תורה, שנאמר עליהם "על לבבך") על משכבכם", ואם תלמיד חכם הוא אין צריך (שכיון שרגיל במשנתו, דיו בכך), אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי למימר חד פסוקא דרחמי כגון "בידך אפקיד רוחי" כו'. אמר רבי יצחק כל הקורא ק"ש על מיטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר, "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם" כו', ואמר רבי יצחק כל הקורא ק"ש על מיטתו מזיקין בדילין הימנו"[1].

מנהג ישראל להוסיף עוד פסוקים ומזמורים כ'יושב בסתר עליון' ו'ויהי נועם' בכדי להגן מכל דבר רע, ולשמור על טהרה וקדושה[2].

[1] ברכות ד ע"ב - ה ע"א:

[2] ראה שו"ע סימן רלט סעיף א, משנה ברורה שם ס"ק ט. וע"ש במשנה ברורה שחולה ואנוס רשאים להסתפק באמירת פרשה ראשונה של 'שמע' וברכת 'המפיל':