פרק א

שאלה: האם חיילים היוצאים למארב מיד עם חשכה, רשאים להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים?

פלוגה שמפאת עומס המשימות ומיעוט האנשים מתקשה לארגן תפילה בציבור, האם רשאים להתפלל מנחה וערבית בזה אחר זה קודם צאת הכוכבים?

תשובה: בענין תחילת זמן תפילת ערבית נחלקו במשנה[1], לדעת חכמים תפילת המנחה עד הערב וערבית בלילה, ולדעת רבי יהודה תפילת המנחה עד פלג המנחה (שעה ורבע 'זמנית' לפני הערב) ולאחר מכן רשאי להתפלל ערבית.

מחלוקת זו לא הוכרעה, וכפי שמסיקה הגמרא[2]: "דעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד (כלומר, רשאי כל אדם לנהוג כאחת מהשיטות)", וכתב השו"ע[3]: "והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, ואם עושה כרבי יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה, ועכשיו שנהגו להתפלל תפילת מנחה עד הלילה אין להתפלל תפילת ערבית קודם (סוף) שקיעת החמה[4]. ואם בדיעבד התפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא. ובשעת הדחק יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה (משנה ברורה – ובלבד שיתפלל באותו יום תפילת מנחה קודם ה'פלג')".

למרות זאת, מצינו כבר בראשונים[5] שהיו שנהגו להקדים תפילת ערבית קודם הלילה אף כשהתפללו תפילת מנחה לאחר פלג המנחה, ובארו הטעם, שהואיל והציבור כבר התקבצו לתפילת מנחה, חששו שאם ימתינו עד צאת הכוכבים, יהיה כל אחד הולך לביתו, ואח"כ יהיה טורח לקבצם שנית, ובשל מעלת התפילה בציבור הקלו (וע"פ זה אין ההיתר אלא לציבור[6]). ויש שהורו[7] שעל פי הסוד ראוי להקדים ערבית מעט קודם הלילה.

לפיכך חייל החושש שלא יתאפשר לו להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים רשאי להקדים ולהתפלל מאחר פלג המנחה (ואף רשאי להתפלל תפילת עמידה של ערבית עם ציבור המתפללים מנחה, ותחשב לו כעין תפילה בציבור[8]), ויקפיד באותו יום להתפלל מנחה קודם ה'פלג'. ברם, בשעת דחק שלא מתאפשר לו להקדים גם את תפילת המנחה, רשאי[9] להתפלל ערבית מבעוד יום למרות שהתפלל מנחה לאחר פלג המנחה, ומ"מ ישתדל להתפלל ערבית בשעת בין הערביים (בין השקיעה לצאת הכוכבים, שהוא ספק יום ספק לילה).

ברם, פשוט שאף המקילים להתפלל תפילת ערבית קודם הלילה, חייבים לחזור ולקרוא שנית קריאת שמע משיגיע זמנה, שהלא שנינו[10]: "מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", והיינו משעת צאת הכוכבים שנאמר "בשכבך" בשעה שבני אדם שוכבים. וכן פסק השו"ע[11]: "ואם הציבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה[12]ויתפלל עמהם, וכשיגיע הזמן[13], קורא קריאת שמע בלא ברכות[14].

סיכום: מצוה מן המובחר להתפלל תפילת ערבית יחד עם קריאת שמע וברכותיה משעת צאת הכוכבים. חיילים היוצאים למארב מיד עם חשכה, כך שיבצר מהם להתפלל ערבית בלילה, וכן חיילים שלא יימצא להם מנין לתפילת ערבית בלילה, רשאים להקדים ולהתפלל ערבית מיד לאחר השקיעה, ובמידת הצורך אף מ׳פלג המנחה׳ (שעה ורבע זמנית קודם הלילה), אלא שאז יקפידו (במידת האפשר), להתפלל מנחה קודם ׳פלג המנחה׳.

תחילת זמן קריאת שמע של ערבית משעת צאת הכוכבים, לפיכך אף המקדים להתפלל קודם הלילה, צריך לחזור ולקרותה שנית (בלא ברכותיה) משיגיע זמנה.

[1] ברכות פ"ד מ"א:

[2] שם כז ע"א:

[3] סימן רלג סעיף א:

[4] עיין משנה ברורה (שם ס"ק ט) דהיינו סמוך לזמן צאת הכוכבים, וזמן זה תלוי במיקום הגיאוגרפי ובעונות השנה, יש אומרים שהוא בין 15 ל-20 דקות אחר השקיעה, ויש אומרים שהוא בין 30 ל-40 דקות לאחר השקיעה, מנהג נפוץ בא"י להמתין כ-18 דקות מהשקיעה, ויסודתו בהררי קודש, (ראה ספר הליכות שלמה פרק יג סעיף ט):

[5] ראה רא"ש שם פ"א סימן א, שו"ע סימן רלה סעיף א ומשנה ברורה שם ס"ק ח. ובילקוט יוסף (שם סעיף א) הביא שכן מנהג רבים מהספרדים:

[6] כף החיים שם ס"ק י:

[7] שערי תשובה שם ס"ק ב ע"פ האר"י ז"ל שנהג להתפלל מנחה עם שקיעה ולאחריה ערבית קודם צאת הכוכבים. ועיין תוס' ברכות כו ע"ב ד"ה 'יעקב תיקן':

[8] עיין משנה ברורה סימן רלו ס"ק יא. ואם רשאים אחרים שלא התפללו מנחה לענות ל'ברכו' של המתפללים בשעה זו ערבית, עיין באריכות בשו"ת יביע אומר (ח"ו סימן כא) ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סימן טו) שבכגון זה בכותל המערבי שיש מנינים המתפללים באותה שעה זה מנחה וזה ערבית, רשאים אלה לענות 'קדושה' לאלה, ואלה לענות 'ברכו' לאלה (מלבד בערב שבת שעדיף שיתכוון מפורשות שאינו מקבל על עצמו קדושת שבת בכך. ובשו"ע המקוצר (סימן נ סעיף יג) החמיר מאוד בערב שבת ונקט שאם ענה ל'ברכו' בלא כוונה מפורשת שאינו מקבל שבת, הרי שחלה עליו קדושת שבת ואינו רשאי להתפלל מנחה, ובמקרה זה יתפלל תפילת תשלומין בערבית).יתר על כן, יש המורים שכשיש רוב מנין לערבית, יהיו רשאים לצרף למנין אף מיעוט מתפללים שעדיין לא התפללו מנחה, ורק במנחה של ערב שבת אין ראוי לנהוג כך. ראה שו"ת יביע אומר (שם בסופו):

[9]  כן הורה הגר"ש גורן בספר "פסקי הלכות צבא" עמוד 162, שבשעת דחק רשאי להתפלל מנחה ומיד לאחריה ערבית אף קודם השקיעה, וכעין זה בכף החיים סימן רלג ס"ק ט ע"פ הבן איש חי פרשת ויקהל אות ז (הובאו דבריו בפסקי תשובות סימן רלג הערה 15), שהקילו לנשים הטרודות בענייני הבית לכתחילה, להתפלל לאחר פלג המנחה מנחה ומיד אחר כך מעריב. ועיין עוד בערוך השולחן (סימן רלה סעיף ג) שחידש שאף לדעת חכמים שתפילת המנחה עד הערב, מ"מ רשאי להתפלל ערבית מפלג המנחה, זאת לפי שתפילת ערבית תוקנה כנגד הקטרת האיברים שהיו מוקטרים לאחר הקרבת התמיד, והואיל ותחילת ההקטרה היתה בדרך כלל מבעוד יום, הרי שגם ערבית ניתן להתפלל מבעוד יום. וכעין זה מובא בשו"ע המקוצר סימן נ הערה ו בדעת הרמב"ם. ועיין עוד במשנה ברורה סימן רלג ס"ק יא שיחיד שהתפלל באותו היום מנחה לאחר פלג המנחה, אסור לו להתפלל ערבית ביחידות לפני הלילה, היות שהוא תרתי דסתרי באותו יום, (ובשעה"צ סימן רלה ס"ק טז מבואר שאפילו כדי להרויח תפילת ערבית בציבור אסור ליחיד חעשות תרתי דסתרי), אבל ציבור שהתפללו מנחה לאחר פלג המנחה, וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית  לתפילת ערבית, כך שתתבטל תפילת הציבור לגמרי, הקילו להם להתפלל ערבית סמוך למנחה לפני הלילה. ואגב יש להוסיף שהמתפלל מנחה וערבית בזה אחר זה ושעתו דחוקה רשאי אף להימנע מאמירת 'עלינו לשבח', שכן תוקן לאומרה בסוף התפילה, וכשאומרה בתום ערבית עולה לו אף לתפילת מנחה, וכעין שאין אומרים אותה אחר תפילת שחרית ביום שמתפללים מוסף, ראה משנה ברורה סימן קלב ס"ק ז.

[10] שם פ"א מ"א:

[11] סימן רלה סעיף א:

[12] שבכך סומך מ"מ ברכת הגאולה לתפילה, ו"אמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית" (ברכות ד ע"ב). ועיין עוד במשנה ברורה (שם סוף ס"ק יב) שהביא מנהג קדמונים שאם אין לו מנין מאוחר יותר, יתפלל עם הציבור רק שמונה עשרה ולכשיגיע הזמן יקרא ק"ש וברכותיה, אף שע"י כך אינו סומך גאולה לתפילה.ויש להוסיף שבשו"ת דבר חברון (סימן רכ) כתב שאם מסמיכים מנחה לערבית בגלל טורח להתקבץ שנית לערבית, וקיים חשש סביר שרבים מהמתפללים לא יחזרו ויקראוה בזמנה, אזי יש להעדיף להתפלל מנחה לאחר השקיעה ולהמשיך לאלתר לאחר צאת הכוכבים בתפילת ערבית, הואיל ובכך יקראו קריאת שמע - שחיובה מן התורה - בזמנה:

[13] עיין במשנה ברורה (שם ס"ק יב) שלכתחילה אין כדאי לסמוך על ק"ש שקורא על מיטתו לפי שבקריאתה אין מתכוין לשם מצוה כי אם להברחת המזיקין:

[14] ובאר המשנה ברורה (שם ס"ק ז) שאף שהברכות תוקנו בסמיכות לק"ש ואף נקראו על שמה, מ"מ עיקרן לא ניתקנו דוקא לק"ש: