פרק א

שאלה: ממתי ראוי לחיילים היוצאים לאימון השכם בבוקר, לקרוא קריאת שמע?

תשובה: המשנה[1] דורשת את הנאמר בפרשת 'שמע' "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" שיש לקרוא קריאת שמע של ערבית בשעה שבני אדם שוכבים וקריאת שמע של שחרית בשעה שבני אדם עומדים. מסקנת הגמרא[2] שזמן קריאת שמע של שחרית מתחיל "משיראה את חברו (הרגיל עמו קצת[3]) רחוק ד' אמות ויכירנו (והוא כ־50-60 דקות 'זמניות'[4] לפני הנץ החמה, והוא הזמן שרוב בני אדם היו קמים משנתם[5])".

אולם במקום אחר נאמר[6] "תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת אחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה כו', והא דקרי ליה יום דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא", וא"כ מבואר שניתן לקרוא ק"ש כבר מעלות השחר (והוא כ־70-90 דקות קודם הנץ החמה). תירצו ראשונים[7]י שמימרא זו נאמרה בדיעבד או בשעת דחק גדולה, כגון שלא יוכל לקרותה לאחר מכן, אך לכתחילה אין זה זמנה.

עוד נאמר בגמרא[8] "אמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום", ובארו ראשונים[9] שאף שזמן ק"ש מוקדם, מ"מ מכיון שהזמן המובחר לתפילת העמידה הוא בנץ החמה, והתפילה הראויה היא סמוך לאחר ברכת הגאולה שבסוף ברכות ק"ש, לפיכך נהגו ותיקין לאחר את ק"ש ולקרותה סמוך לנץ החמה, ובכך לסומכה לתפילה.

וכן פסק השו"ע[10]: "זמן קריאת שמע של שחרית (מתחיל) משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות ויכירנו כו', ומצוה מן המובחר לקרותה כותיקין שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה כו', ומי שהוא אנוס כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה וליסטים שלא יוכל לעמוד ולא לכוון אפילו פרשה ראשונה כו', יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר כו'. אם קראה משעלה עמוד השחר אע"פ שלא היה אנוס, יצא בדיעבד".

לפיכך, חיילים היוצאים לאימונים השכם בבוקר ישתדלו לכוון את זמן ק"ש והתפילה סמוך לנץ החמה, אך אם לא ניתן הדבר, רשאים לקרוא ק"ש אף קודם לכן עד כשעה לפני הנץ החמה[11], ואם יוצאים לפעילות מבצעית קודם זמן זה, עדיף שיקראו ק"ש מאוחר יותר עד רבע היום[12], ואולם אם להערכתם לא יתאפשר להם לקרותה לאחר זמן, רשאים להקדים ולקרוא ק"ש ולהתפלל[13] עד כ־70-90 דקות קודם הנץ החמה.

ברם, יש להעיר שאף בשעת דחק לא ניתן לברך על טלית ותפילין קודם זמן 'משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות' (שהוא כ־50-60 דקות 'זמניות' לפני הנץ), לפיכך למעשה בשעת דחק ניתן להתפלל מכשעה לפני הנץ (באופן שבעלות השחר יאמר ברכות השחר ופסוקי דזימרה, ומשיגיע זמן 'משיכיר' ילבש טלית ותפילין וימשיך בתפילה[14]) אכן מי ששעתו דחוקה ביותר רשאי להתעטף בטלית ולהניח תפילין[15] קודם עלות השחר אלא שיימנע מלברך עליהם עד הגיע זמנם[16], ואף רשאי לומר ברכות השחר ופסוקי דזימרה בשעה זו[17], ומשיעלה השחר יתחיל ברכות קריאת שמע[18] ולאחריהן יקרא קריאת שמע[19] ויתפלל, ובתום התפילה משיגיע זמן 'משיכיר את חבירו' ימשמש בציצית ובתפילין ויברך עליהם.

סיכום: תחילת זמן קריאת שמע כ50-60 דקות זמניות קודם הנץ החמה, ובשעת דחק גדולה רשאי להקדים ולקרותה מעלות השחר (כ-72 דקות קודם הנץ), ועיין בפרק יב תשובה א כיצד ינהג בנוגע לשאר קטעי התפילה שלפני קריאת שמע.

[1] ברכות י ע"ב:

[2] שם ט ע"ב:

[3] תוס' שם ד"ה 'אחרים' ע"פ הירושלמי שם פ"א ה"ב:

[4] גדרי זמני היום וחישוביו נידונו באריכות ע"י גדולי הדורות ושיטות שונות ומורכבות נאמרו בדבר שמסיבות מובנות לא ניתן במסגרת חיבור זה להביאם, יש שקבעו ששיעור 'משיכיר את חבירו' חל 66 דקות קודם הנץ ויש שקבעו השיעור 60 דקות קודם הנץ, יש ששיערו 55 דקות קודם הנץ ויש ששיערו 52 דקות קודם הנץ, ויש אף שאיחרוהו עד 42 דקות קודם הנץ. וראה עוד בהקדמה ללוח זמני היום בסידור צה"ל ובספר הצבא כהלכה תחילת פרק מג. את שיעור הזמן של כשעה לפני הנץ ציינו ע"פ רוב השיטות המקובלות, אך למעשה יש לנהוג ע"פ הלוחות, ועיין עוד בהרחבה בנספח שבסוף הספר:

[5] משנה ברורה סימן נח ס"ק ב ע"פ הרמב"ן במלחמות שם ב ע"ב מדפי הרי"ף:

[6] שם ח ע"ב:

[7] רי"ף שם ב ע"ב מדפי הרי"ף רמב"ם פ"א מק"ש הי"ב:

[8] שם ט ע"ב:

[9] רבינו יונה שם ד ע"ב מדפי הרי"ף:

[10] סימן נח סעיפים א - ד:

[11] ויקפידו לברך קודם לכן ברכות התורה, עיין שו"ע סימן מו סעיף ט:

[12] לדעת המגן אברהם היום מחושב מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואילו לדעת הגר"א מהנץ החמה עד השקיעה:

[13] עיין בפרק יב תשובה א:

[14] ראה ביאור הלכה (שם ד"ה 'זמן קריאת שמע') שלכתחילה אין להניח תפילין בין 'ישתבח' ל'יוצר', ועל כן ראוי להמתין עד זמן 'משיכיר', ללבוש הטלית והתפילין, ורק לאחר מכן להתחיל פסוקי דזימרה, אך בשעת דחק יש להקל בכך. וכעין זה בשו"ת יחוה דעת ח"ב סימן ח:

[15] עיין שו"ת אגרות משה ח"ד סימן ו:

[16] ועיין להלן תשובה י שרשאים לברך עליהם בין 'ישתבח' ל'יוצר' (קודם 'ברכו'), ואף בקריאת שמע וברכותיה בין הפרקים, ע"ש:

[17] עיין בענין זה בפרק ג תשובה ב:

[18] כן מבואר בשו"ע שם סעיף ג, שאומר אף ברכות ק"ש בשעה זו, אולם מנהג האשכנזים (ראה משנה ברורה שם ס"ק יז) להימנע מלברך ברכת 'יוצר אור' קודם זמן 'משיכיר', ויאמרנה לאחר מכן לכשיגיע זמנה:

[19] משנה ברורה סימן נח ס"ק יט: