פרק יא

שאלה: האם ניתן להעלות חייל חילוני לתורה, ומה דין חייל כהן שאינו נזהר בקדושת הכהונה לענין זה?

תשובה: כתבו האחרונים[1] שאין להעלות לתורה כופרים ואפיקורסים כרפורמים וכד' המזלזלים בפרהסיא במצוות ומלגלגים על דברי חכמים, שהרי ברכתם בתורה אינה ברכה אלא נאצה ואינם מוציאים את הציבור בקריאתם. ואף יש להימנע מלכבדם בשאר כיבודים כפתיחת ההיכל וכד', משום איסור חנופה לרשעים, אם לא במקום צורך כדרכי שלום וכד'.

אולם אין בכלל זה אחינו בני ישראל המכונים 'חילונים', שכבר כתבו הפוסקים[2] שלמרות שאינם מקפידים על קיום תורה ומצוות ואף מחללים שבת בפרהסיא, מ"מ אינם חשובים כמומרים אלא הם כתינוקות שנשבו לבין הגויים שלא חונכו מעולם לקיום מצוות, ולפיכך מעיקר הדין אין מניעה מלהעלותם לתורה, וכעין שכתב הרמב"ם[3] לענין נשיאת כפיים: "כהן שאינו מדקדק במצוות כו', הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפיים, ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והימנע מן המצוות".

ברם, יש מן הפוסקים[4] שכתבו שלכתחילה אין ראוי לכבד עוברי עבירה ולהעלותם לתורה, ומאידך יש שכתבו[5] שאין למונעם מקיום מצוה ואדרבה בכך אף יקרבום וישובו בתשובה, ורק אם אפשר לא יהיו בכלל שבעת הקרואים שמחובת היום אלא מן העולים הנוספים, או יכבדום בשאר כיבודים, ולמעשה הכל לפי המקום והזמן ו"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

כל זאת לענין עלייה רגילה לתורה, אולם לענין העלאת כהן חוטא פסק השו"ע[6]: "כהן שנשא גרושה, לא ישא כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון כו', נטמא למת שאינו משבעה מתי מצוה, פסול מן הדוכן וכל מעלות הכהונה", אך יש להוסיף שהאחרונים[7] דייקו מלשון השו"ע שדוקא נאסר לעלות ראשון לפי שהוא כמבעט בקדושת הכהונה, אך רשאי לעלות לעליות האחרות כישראל רגיל.

סיכום: יש שהורו שלכתחילה אין ראוי לכבד עוברי עבירה ולהעלותם לתורה, ויש שהורו שאדרבה יש להעלותם כדי לקרבם לעבודת ה׳, אלא שבמידת האפשר לא יהיו במנין שבעת הקרואים, ולמעשה, הכל לפי המקום והזמן. כהן המזלזל בקדושת הכהונה לא יעלה ראשון, ומכל מקום ניתן להעלותו כישראל רגיל.

[1] ספר שערי אפרים פ"א סעיף לד, שו"ת אגרות משה ח"ב סימנים נ - נא, וח"ג סימנים כא - כב. ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר חי"א סימן ט ובשו"ת מנחת יצחק ח"ד סימן י שהאריכו באיסור העלאת ערל לתורה שאין לך חילול ה' גדול מזה שמבטל הברית דרך שחץ וגאווה ופורש מכלל ישראל, וחפץ להתקרב כך אל הקודש, ועיין עוד בענין זה בשו"ת שרידי אש ח"א סימן יא ובשו"ת אגרות משה ח"ב סימן לג:

[2] ראה שו"ת בנין ציון החדשות סימן כג, שו"ת מלמד להועיל חלק או"ח סימן כט, חזון איש או"ח סימן פז סקי"ד, שו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סימן יא, ובילקוט יוסף סימן נה סעיף יא, ועוד:

[3] פט"ו מתפילה ה"ו:

[4] שו"ת אגרות משה ח"ג סימנים כא - כב:

[5] שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן טז (הובאו דבריו בילקוט יוסף סימן קלה סעיפים לו - לח), ועיין בדבריו שהביא דעת הפמ"ג (אשל אברהם סימן קמא ס"ק ח) שנקט שהפסול לעדות מחמת עבירה אסור לעלות לתורה, ושדחאוהו שהרי אפילו אשה וקטן הפסולים לעדות עולים למנין שבעה:

[6] סימן קכח סעיף מ:

[7] ראה שו"ת אגרות משה ח"ב סימן לג: