פרק ה

שאלה:כיצד ינהגו חיילים שעד אשר התקבץ מנין נותר זמן מועט לפני יציאתם לפעילות ועליהם לבחור בין תפילת שמונה עשרה בציבור לקריאה בתורה?

תשובה:גודל חיובה ומעלתה של תפילה בציבור מבוארת בשו"ע[1] שם נאמר: "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור". והגם שיש המסתמכים על לשון השו"ע 'ישתדל אדם' וכו', שממנו מוכח לכאורה שאינו חיוב אלא מעלה בעלמא, יש להוכיח שהינה חובה גמורה המוטלת על כל יחיד, וכלשון הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ח ה"א): "תפילת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור". וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן צ סעיף טז): "צריך ללכת ד' מיל לפניו ולאחריו מיל כדי להתפלל בעשרה". וכבר הביאו רבים את לשון שו"ע הרב (סימן צ סעיף יז): "תפילת הציבור, אע"פ שהוא מצוה מדבריהם, גדולה היא ממצות עשה של תורה, הואיל ומקדשים בה ה' ברבים, שהרי מותר לעבור על מ"ע של תורה ולשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' רסז" (ע"פ הגמ' ברכות מז ע"ב שרבי אליעזר שחרר עבדו הנכרי להשלימו לעשרה, אע"פ שהמשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו, מצוה דרבים שאני).

בגדר חיוב קריאת התורה, נחלקו ראשונים ואחרונים[2], האם חיובה מוטל על כל יחיד ויחיד, או שמא אין חלות החיוב לקרוא בתורה אלא על ציבור של עשרה אנשים, ולסברא זו הסכימו רוב האחרונים כי כן מוכח מדברי הגמ' והראשונים. אמנם אף שאין חלות חיוב על היחיד, מוטל על היחיד להשתדל לשמוע קריאת התורה בימים המתוקנים לכך על ידי משה רבינו ועזרא הסופר, ויש שהגדירו[3] חובת השתדלות זו כעין החובה לענין תפילה בציבור הנ"ל, שצריך ללכת עד שיעור הילוך מיל (ח"י דקות) כדי להתפלל בציבור, וגדולי ישראל אף השלימו לעצמם בקריאה מתוך חומש את הפרשיות שדילגו מחמת אונס מלשמעם בציבור.

בנוגע לאדם שבפניו עומדת האפשרות להתפלל בציבור או לשמוע קריאת התורה, נחלקו הדעות אם עליו להעדיף תפילה בציבור, משום שחובת הקריאה בתורה אינה מוטלת על היחיד לדעת רוב הפוסקים, ראה הערה כז.

כך גם נחלקו הדעות לגבי מנין אנשים שהתכנס, ובפניהם עומדת האפשרות להתפלל בציבור או לשמוע קריאת התורה, אם עליהם להעדיף את הקריאה בתורה על פני התפילה בציבור, אך הורו שאם יוכלו לקרוא במנחה, יתפללו שחרית בציבור ויקראו בתורה במנחה. כמו כן, אם מתאפשר הדבר, ניתן להתפלל 'חזרה מקוצרת' ולהספיק בזמן שנותר גם את קריאת התורה[4].

סיכום: נחלקו פוסקי דורנו לגבי מנין חיילים שעד אשר התקבץ מנין, נותר זמן מועט לפני יציאתם לפעילות, כך שעליהם לבחור בין תפילה בציבור לקריאה בתורה, ולמעשה נראה שאף שלדעת רוב הפוסקים חלה עליהם חובה לקרוא בתורה, בצבא ראוי להתפלל בציבור בשל חשיבות השפעתה של התפילה הציבורית על עיצוב האוירה התורנית במסגרת היחידתית, ומכל מקום, באם ניתן הדבר, יתפללו ׳חזרה מקוצרת׳ כדי להספיק גם לקרוא בתורה, ואם אינם מספיקים להתפלל 'חזרה מקוצרת' וגם לקרוא בתורה, אך יוכלו לקרוא במנחה, יקראו במנחה ויתפללו שחרית בציבור.

חייל שבפניו עומדת האפשרות לבחור בין תפילה בציבור לשמיעת קריאת התורה, למנהג הספרדים וחלק מהאשכנזים עליו להתפלל בציבור, היות שחובת קריאת התורה לדעת רוב הפוסקים הינה חובת ציבור ולא חובת יחיד, ולמנהג חלק מהאשכנזים יעדיף לשמוע קריאת התורה ולאחר מכן יתפלל ביחידות, ופשוט שתפילה בזמנה עדיפה על פני שמיעת קריאת התורה.

[1]  או"ח סימן צ סעיף ט, ועיין בפסק"ת סימן צ אות ח הערה 79 שכן כתבו עוד ראשונים ואחרונים אודות החובה להתפלל במנין. ומלבד עצם המצוה של תפילה בציבור, עוד מקיימים מצות 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' על ידי שמקדשים שמו בעניית אמן, יהא שמיה רבא וקדושה וברכו שהיא חובה גמורה על כל אחד בכל יום. ובארץ ישראל שהכהנים נושאים כפיהם בכל יום, עוד מתוספת מצות עשה מן התורה של ברכת כהנים, שלשיטת ספר חרדים (בביה"ל ריש סימן קכח) הציבור המתברך בכלל קיום מצות עשה זו, ואת לשון השו"ע 'ישתדל', הסבירו האחרונים באופנים שונים (ראה בפסק"ת שם):

[2] ראה בפסק"ת סימן קלה אות ב:

[3] עיין אשל אברהם בוטשאטש מהדו"ת סימן צ.

[4] לענין תעדוף תפילה בציבור ליחיד על פני קריאת התורה, עיין בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סימן ו) שדן בחולה שניתנה לו אפשרות ללכת לביכנ"ס לזמן קצר בלבד, שיעדיף להתפלל בציבור (אלא אם כן בביתו יכוון יותר בתפילה, שאז יתפלל בביתו בכוונה ויצא לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה), וכן הורה הגר"י יוסף (ספר שארית יוסף ח"ב עמוד שמו, ילקוט יוסף סימן צ הערה כג במהדורת תשס"ד עמוד רעו), וכפי שמשמע בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן ח) לגבי פועלים שזמנם דחוק. אולם הגרש"ז אויערבך כתב בספר הליכות שלמה (פרק יב סעיף ב בשם הביאור הלכה): "המצוה לשמוע קריאת התורה, קודמת לתפילה בציבור, ולכן אם ע"י תפילה בציבור יפסיד שמיעת קריה"ת, עדיף שיתפלל ביחידות, וכן הובא בספר תפילה כהלכתה (פרק טז סעיף א בהערה) בשמו ובשם הגרי"ש אלישיב, וכן הורה הגר"י זילברשטיין (אבני חשן ח"ג עמוד תמז) ביחס לקריאת התורה מול תפילה במניין במנחה של שבת וז"ל: "והנה ראינו בעיננו גדולי הדור זצ"ל שלתפילה בציבור לא הלכו מחמת חולשתם, אולם לקריאת התורה באו. כנראה דסברו דקריאת התורה עדיפא דהיא תקנה קבועה של משה רבנו ועזרא, ולכן הדעת נוטה דהיא עדיפא. קיים צד נוסף לבחור בקריאת התורה, כיוון שלפי הסדר היא קודמת שתחילה קוראים בתורה ואחר כך מתפללים, ויש לבחור במצווה העומדת לפניו ראשונה". נמצא, שעל פי טעמו השני, בתפילת שחרית יש להעדיף תפילה על פני קריאת התורה, כיוון שהדרך היא להתפלל ורק אח"כ לקרוא בתורה, אולם על פי טעמו הראשון יש להעדיף קה"ת.  (ולענין תעדוף תפילה בזמנה ליחיד על פני קריאת התורה עיין בשו"ת אמרי יושר ח"ב סימן קעא).

ולענין מנין חיילים שהתכנס ובזמן שעומד לרשותם יכולים או להתפלל בציבור או לקרוא בתורה, כתב בספר המורים בקשת (סימן 107) בשם הגר"א נבנצל והגר"מ אליהו, שיעדיפו להתפלל בציבור על פני קריאת התורה(ובעל פה הסביר הגר"א נבנצל, שאף שחלה על הציבור חובת קריאת התורה, יתכן שיש להעדיף תפילה שעיקר מצוותה על היחיד, אולם לא הכריע בדבר למעשה), ואילו לדעת הגר"ד ליאור, יעדיפו קריאת התורה על פני תפילה בציבור. ובספר פסק"ת סימן קלה הערה 12 הביא מחלוקת גדולי הדורות,  בגדר חיוב קריאת התורה, אם חיובה מוטל על כל יחיד ויחיד, או שחלות חיובה חל דוקא על ציבור של עשרה אנשים, וכתב שלסברא זו הסכימו רוב האחרונים, שכן מוכח  מדברי הגמרא והראשונים. ולענין 'חזרה מקוצרת' כדי להספיק גם תפילה בציבור וגם קריאת התורה, עיין ברמ"א (סימן קכד סעיף ב) שגם בתפילת שחרית, בשעת דחק כגון שירא שיעבור זמן תפילה, יעשו חזרת הש"ץ מקוצרת. ועיין עוד בשו"ת דבר חברון (סימן קיג) שאף למנהג האשכנזים שבתפילה 'מקוצרת' ממתינים עד שיסיים הש"ץ 'אתה קדוש' ורק אז מתחילים להתפלל (ראה משנה ברורה שם ס"ק ח), מ"מ במקרה זה יתחילו להתפלל עמו בכדי ש'יסמכו גאולה לתפילה':