פרק ה

שאלה:כיצד ינהג חייל שמפאת מחלה נבצר ממנו להתפלל?

האם חייל שעסק בעניניו האישיים ודחה את התפילה לפי שסבר שיספיק להתפלל לאחר מכן, ולבסוף עבר זמן התפילה, מחויב להתפלל תפילת תשלומין?

תשובה:נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים, שחרית מתפלל במנחה שתים כו', מיתיבי "מעוות לא יוכל לתקן" - זה שביטל קריאת שמע או תפילה כו', אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן הכא במאי עסקינן שביטל במזיד (כלומר, כשנמנע במזיד ובשאט נפש מלהתפלל אין לו תשלומין, אך כל שנמנע מלהתפלל בשוגג, ובכלל זה אף מי שהיה טרוד בעסקיו ושכח ובין כך עברה שעת התפילה[2] וכד' – משלים תפילתו בתפילה הבאה)", ומבואר בהמשך הגמרא שיש להשלימה בסמוך לאחר התפילה הבאה[3], וכנוסח אותה תפילה[4], ולדעת רבים מהראשונים[5] אף כשנבצר ממנו להתפלל מספר תפילות, לא ניתן להשלים אלא את התפילה האחרונה.

וכן פסק השו"ע[6]: "טעה או נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים, הראשונה (לשם) מנחה והשניה לתשלומין, ואם היפך, לא יצא ידי תפילה שהיא תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה כו'[7]. אין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה בלבד, שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים: אחרונה לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין כו', (ומ"מ) אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו כו'. תפילת מוסף אין לה תשלומין (דעיקרה כנגד הקרבן, ומשעבר זמנו בטל קרבנו). מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל, מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה, וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו וכו', כולם חשובים אנוסים ויש להם תשלומים".

לפיכך חיילים אשר אין עיתותיהם בידיהם, ואשר אין להם ידיעה מה תלד השעה, יעדיפו להתפלל בהזדמנות הראשונה שתתאפשר להם מה גם שיש לחוש שעיסוקיהם ישכיחו מהם את חובת התפילה, כמו ששנינו: "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין". וזריזין מקדימין למצוות.

סיכום: הנאנס ולא התפלל, ובכלל זה גם מי שלא התעסק בשום דבר, אלא סתם התעצל מלהתפלל, וחשב בליבו שיתפלל מאוחר יותר ואחר כך שכח, מכיון שלא ביטל תפילתו בשאט נפש, יש לו תשלומין, ויתפלל בתפילה הבאה פעמיים ׳שמונה עשרה׳, האחת לחובה הנוכחית והשניה להשלמת התפילה שהחסיר, ותמיד תהא תפילת התשלומין כנוסח התפילה הנוכחית, כגון, אם לא התפלל מנחה ביום ו׳, יתפלל בערב פעמיים תפילת עמידה של שבת.

מי שנבצר ממנו לקרוא ק"ש כל היום, ראוי שיקראנה בתורת תשלומין לאחר תפילת ערבית (עיין לעיל פרק יא תשובה ד).

[1] ברכות כו ע"א:

[2] כן מבואר בנמוקי יוסף ב"ק י ע"ב מדפי הרי"ף:

[3] וכתבו הפוסקים (עיין משנה ברורה סימן קח ס"ק יא-יד, וספר אשי ישראל פרק ל סעיף ו) שמ"מ ימתין ביניהן כשיעור הילוך ד' אמות לאחר שעקר רגליו, ואם אומרים תחנון, יאמר תחנון תחילה, לפי שיש להסמיך אמירת תחנון לתפילה. ואם מתפלל בציבור, רשאי לשמוע חזרת הש"ץ או קדושה תחילה. ולכתחילה ראוי גם שיאמר 'אשרי' קודם תפילת התשלומין, כדי לעמוד בתפילה מתוך תנחומין של תורה שנאמר בה "שומר ה' את כל אוהביו", ויש הנוקטים שכן ראוי לנהוג אף כשמשלים אחר תפילת ערבית את תפילת מנחה, אולם ע"פ הסוד אין לומר 'אשרי' בלילה, וכן כתב הילקוט יוסף (שם סעיף ב).נחלקו הפוסקים (עיין משנה ברורה שם ס"ק טו) אם רשאי להשלים התפילה אף שלא בסמיכות לתפילת החובה, לפיכך לכתחילה יזהר להתפלל תפילת ההשלמה תיכף לאחר התפילה החיובית, ובדיעבד רשאי להשלימה אף לאחר זמן (כל שלא עבר זמן התפילה הבאה), ומ"מ עדיף במקרה זה שיתנה על תפילת התשלומין שאם אינו רשאי להשלימה בשעה זו - תהא תפילתו תפילת נדבה:

[4] כגון אם טעה ולא התפלל מנחה ביום ששי, יתפלל פעמיים תפילת ערבית של שבת, הראשונה בכוונת קיום מצות תפילת ערבית, והשניה בכוונת השלמת התפילה שהחסיר. ברם, אם טעה ולא התפלל מנחה בשבת, יתפלל במוצ"ש פעמיים תפילת ערבית של מוצ"ש, אלא שיאמר 'אתה חוננתנו' רק בתפילה הראשונה שמכוונת לחובת הזמן:

[5] רא"ש ברכות פ"ד סימן ב, רמב"ם פ"ג מהלכות תפילה ה"י, ועוד:

[6] סימן קח סעיפים א-ח וע"ש בנו"כ, יתר פרטי דין זה. ואם לא התעסק בשום דבר, אלא סתם התעצל מלהתפלל, וחשב בליבו שיתפלל מאוחר יותר ואחר כך שכח, לדעת החת"ס והמקור חיים נחשב מזיד ואין לא תשלומין, ואילו לדעת ערוה"ש, מכיון שלא ביטל תפילתו בשאט נפש, יש לו תשלומין – עיין בפסקי תשובות סימן קח אות ב:

[7] ומ"מ אם התפלל את שתי התפילות בכוונה סתמית ולא מפורשות זו לחובה וזו לתשלומין, כתב הביאור הלכה (שם ד"ה 'ואם היפך') שיצא ידי חובתו: