פרק ד

שאלה:כיצד ינהג חייל הנמצא במקום סכנה ואין בידו להתפלל?

תשובה:נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן, המהלך במקום גדודי חיה וליסטים (ואין דעתו מיושבת לתפילה[2]) מתפלל תפילה קצרה, ואיזו היא תפילה קצרה כו'? "צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גוויה וגוויה די מחסורה, ברוך אתה ה' שומע תפלה" כו'.

מאי איכא בין 'הביננו' לתפילה קצרה? 'הביננו' בעי לצלויי שלוש קמייתא ושלוש בתרייתא וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי (כלומר, הואיל ותפילת 'הביננו' חשובה כתפילה גמורה שאומרה כתבנית כל תפילה, עם שלוש ברכות לפניה ושלוש לאחריה, אין לו להשלים התפילה לכשיגיע לביתו ותתישב דעתו), בתפילה קצרה לא בעי לצלויי לא שלוש קמייתא ולא שלוש בתרייתא, וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי (כלומר, הואיל ותפילה זו אינה תפילה גמורה, לכך אם עדיין לא עבר זמן תפילה, יש לו להשלימה). והלכתא 'הביננו' (מתפלל) מעומד (ככל תפילת עמידה[3]), תפילה קצרה - בין מעומד בין מהלך". וכן נפסק בשו"ע[4].

סיכום: המהלך במקום סכנה ואינו יכול להתפלל, יאמר ״צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גוויה וגוויה כדי מחסורה, ברוך אתה ה׳ שומע תפילה״, ואם יתאפשר לו, יתפלל לאחר זמן.

[1] ברכות כט ע"ב - ל ע"א:

[2] כן בארו רוב הראשונים שהגמרא דנה כיצד יקיים במצב זה את חובת התפילה, אולם האור זרוע (ח"א סימנים מז - מח) למד שהגמרא אף מורה שהמהלך במקום סכנה מוחשית יתפלל תפילה זו במקום תפילת הדרך, ועיין עוד ביאור הלכה (סימן קי סעיף ג ד"ה 'ההולך') שהביא דבריו והעיר שמ"מ אם כבר אמר תפילת הדרך לא יאמר גם תפילה זו, ויסתפק במה שאמר "והצילנו מכל אויב ואורב בדרך":

[3] וכתב הרא"ש (שם פ"ד סימן יח) שלענין זה תפילת הביננו אף חמורה יותר מתפילה רגילה, שכן הנמצא בדרך ואין דעתו מיושבת עליו רשאי להתפלל אף תוך כדי מסעו (כמבואר בגמרא שם ל ע"א ובשו"ע סימן צד סעיף ד), משא"כ המתפלל 'הביננו' שתפילתו קצרה ואינה מעכבתו ביותר, אינו רשאי להקל בכך:

[4] סימן קי סעיף ג, ועיין עוד בקשרי מלחמה ח"ב תשובה יב: