פרק א

שאלה:כיצד ינהג חייל הנחפז לדרכו ואין באפשרותו להמתין עד סיום התפילה?

תשובה:נאמר בגמרא[1] שמיום שחרב בית המקדש אין העולם מתקיים אלא על קדושת 'ובא לציון' (ועל עניית 'יהא שמיה רבא' שבקדיש 'על ישראל'), לפיכך כתבו הגאונים שמאוד יש להיזהר באמירתה, וכן נפסק בשו"ע[2]: "אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא". עוד הוסיפו הפוסקים[3] שישנם ענינים עמוקים וסודות נעלמים בסדר סיום התפילה, על כן יש להישאר בבית הכנסת עטור בתפילין עד תום התפילה. ברם, חייל הנחפז לדרכו רשאי להקל בכך ולצאת לאחר תפילת שמונה עשרה, ולהמשיך את תפילתו בהליכתו מבית הכנסת או בנסיעתו, ומ"מ ישתדל לצאת לאחר קדושת 'ובא לציון' וקדיש 'תתקבל', ואם אין באפשרותו להמתין כל כך, ישתדל להישאר עד אחר תחנון או לכל הפחות עד לאחר 'קדושה'.

סיכום: חייל הנחפז לדרכו רשאי לצאת מהתפילה לאחר תפילת שמונה עשרה, ומכל מקום ישתדל לצאת לאחר קדושת ׳ובא לציון׳ וקדיש ׳תתקבל׳, ואם אין באפשרותו להמתין כל כך, ישתדל להישאר עד אחר תחנון או ברכת כהנים, ולכל הפחות עד לאחר ׳קדושה׳, ובנוגע לחובת השלמת פרקי התפילה שלאחר תפילת עמידה, כשלא היה באפשרותו להמשיך את תפילתו סמוך לעזיבתו את בית הכנסת, עיין בנספח שבסוף הספר "השלמת פרקי התפילה שאחר תפילת עמידה של שחרית".

[1] סוטה מט ע"א:

[2] סימן קלב סעיף ב, ועיין משנה ברורה (שם ס"ק ג) שלכתחילה יש לאומרה בציבור, שכן יש הנוקטים שלא ניתן לאומרה ביחיד, ועל כן הוסיף שם שאם עדיין לא אמר 'אשרי' והציבור כבר החל 'ובא לציון', יצטרף אליהם ויאמר לאחר מכן 'אשרי':

[3] עיין משנה ברורה (שם ס"ק ח) שכל צבא השמיים שומעים לתפילת 'עלינו לשבח' ועונים לאחריה "אשרי העם שככה לו", ועיין עוד בספר פסקי תשובות (שם אות ה ואות י) בגודל מעלת אמירת פיטום הקטורת והשפעתה הסגולית ע"פ הסוד. ועיין שו"ע (סימן כה סעיף יג) שנהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר קדושת 'ובא לציון', וברמ"א (שם) הוסיף עד אחר קדיש 'תתקבל', ובמשנה ברורה (שם ס"ק נו) כתב שטוב להישאר בתפילין עד אחר קדיש יתום שאחר 'עלינו':