פרק כד

שאלה: האם מותר לחייל שאין באמתחתו טלית ותפילין, להשתמש בשל חבירו שלא מידיעתו?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "מותר ליטול טלית (ותפילין של) חבירו (שלא מדעתו) ולברך עליה ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת", והטעם, לפי שנוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו. אכן הוסיף הרמ"א: "אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו דחיישינן שמא יקרע אותם בלימודו".

כתבו הפוסקים[2] שאין ההיתר אלא בשימוש אקראי ולא קבוע, וכן דוקא באותו מקום בו נמצאה הטלית אך אין להוציאה למקום אחר, שכן האומדנא היא שעל כך הבעלים מקפיד. עוד הוסיפו הפוסקים[3] שאם ניתן לבקש רשות מהבעלים, יש לבקש רשות, שהרי אין לסמוך על חזקה כשאפשר לבררה בנקל.

פשוט וברור שחל איסור לעשות כן במקרה שידוע שחבירו מקפיד על כך, ויש שכתבו[4] שכל שהבעלים הצניעוה במקום שמור, ניכר הדבר שמקפידים עליה ואין להשתמש בה בלא רשותם, וישנם אף רבים מן הפוסקים[5] אשר אסרו בזמנינו בכל מקרה להשתמש בטלית ללא ידיעת הבעלים, מאחר והיום רבים המקפידים על כך. ברם, ללא ספק ישנם במסגרת הצבאית מצבי קירבה ושיתוף בין חיילים עד שאין מקפידים כלל זה על זה, וכשאומד שכן המצב, ודאי רשאי להשתמש בשל חבירו מבלי רשות מפורשת.

ולענין הברכה, אף שמבואר בשו"ע שמברך, יש מן הפוסקים[6] שהורו שאין לברך עליה שהרי אינה אלא טלית שאולה ושונה דינה מטלית שקיבל מחבירו שכפי שהתבאר[7] נחשבת לו כמתנה, מה גם שבזמן הזה שרבים מקפידים שלא יקחו את טליתותיהם ללא רשות, הרי הוא נוגע בחשש איסור. ולכן כתבו הפוסקים[8] שטוב יותר שיכוין שלא לקנותה ולא יברך[9], ומ"מ העושה כדעת השו"ע ומברך אין מזניחים אותו.

סיכום: מותר להשתמש באופן זמני בטלית של חבירו בלא רשותו כשאומד דעתו שנוח לו בכך, אלא שמאחר ונחלקו הפוסקים אם מברכים במקרה זה, טוב שיתכוין שלא לזכות בה ויימנע מלברך עליה.

[1] סימן יד סעיף ד:

[2] משנה ברורה שם ס"ק יג, ילקוט יוסף שם סעיף ז:

[3] משנה ברורה שם:

[4] ערוך השולחן שם סעיף יב:

[5] ראה באריכות בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן ז, בהערות הגר"מ אליהו על קיצור שו"ע סימן ט הערה י, ועוד:

[6] מגן אברהם שם ס"ק ח:

[7] בתשובה כב:

[8] משנה ברורה שם ס"ק יד, ילקוט יוסף שם סעיף ז:

[9] ברם, לדברי כולם מברך על התפילין, שכן מברכים אף על תפילין שאולות, ראה שו"ע סימן כה סוף סעיף יב: