פרק ג

שאלה: מפקד העומד לקראת סוף פסוקי דזימרה ונצרך להפסיק תפילתו לענין מנהלי שאינו סובל דיחוי, מתי יותר ראוי לו להפסיק, קודם 'ישתבח' או לאחריו?

תשובה: ביוצאים למלחמה נאמר[1] "מי האיש הירא ורך הלבב (מעבירות שבידו) ילך וישוב לביתו", ונאמר בירושלמי[2] המספר בין 'ישתבח' ל'יוצר אור' עבירה היא בידו וחוזרין עליה מעורכי המלחמה, ובארו ראשונים[3] שפסוקי דזימרה תוקנו להסדיר שבחי הקב"ה קודם התפילה לפניו ולכך אינו בדין להפסיק ביניהם.

אעפ"כ פסק השו"ע[4] "שלצרכי ציבור או לפסוק צדקה מותר להפסיק", והיינו לפי שסוף סוף אין 'ישתבח' ו'יוצר' ענין אחד לגמרי, ולפיכך אף פסק[5] שכשהזדמנו לו טלית ותפילין באיחור "אין לברך על עטיפת הציצית בין פסוקי דזימרה לישתבח (שהרי ברכת 'ישתבח' מתיחסת לפסוקי דזימרה וכברכה שאחר קיום מצוה) אלא בין ישתבח ליוצר (כלומר, לפני 'ברכו', שכן 'ברכו' הוא חלק מ'יוצר' ואין להפסיק ביניהם)", וכן כתבו האחרונים[6] שאם עדיין לא התקבץ המנין, יסיימו המתפללים את פסוקי דזימרה כולל 'ישתבח' ורק אז ימתינו בשתיקה לשאר המתפללים.

ברם, שונה דינו של שליח ציבור שהואיל ו"לעולם אין אומרים קדיש בלא תהילה לפניו"[7], לפיכך אין לו להפסיק בין ישתבח לקדיש, ולכך כתב הרמ"א[8]: "מיהו, הש"ץ אם לא היה לו טלית תחילה, יתעטף בציצית קודם שיתחיל ישתבח כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק, וכן אם אין מנין בביהכנ"ס, ימתין הש"ץ וישתוק עד שיבוא מנין ויאמר ישתבח וקדיש", ומ"מ אם הפסיק - "יאמר הש"ץ מקצת פסוקי דזימרה ויאמר קדיש עליהם"[9].

סיכום: יש להמנע גם מהפסק בין פסוקי דזימרה להמשך התפילה, ומכל מקום במקום צורך, כגון לענין מנהלתי דחוף וכד', עדיף להפסיק בדיבור בין 'ישתבח' ל'ברכו' מאשר באמצע פסוקי דזימרה.

[1] דברים כ ח:

[2] מובא בהגהות מיימוני פ"ז מתפילה אות ע:

[3] ב"י סימן נד בשם הכלבו:

[4] סימן נד סעיף ג:

[5] סימן נג סעיף ג:

[6] משנה ברורה שם ס"ק ט:

[7] רמ"א סימן נד סעיף ג:

[8] סימן נג סעיף ג:

[9] סימן נד סעיף ג: