הקדמה

"דרש רבי שמלאי[1]: לעולם יסדר אדם שיבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל. מנלן? ממשה, דכתיב, "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", וכתיב, "ה' אלהים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך", וכתיב בתריה, "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" וכו'". לפיכך תיקנו לומר פסוקי דזימרה בכל יום קודם התפילה.

וכתבו אחרונים[2]: "ולמה בחרו במזמורים אלו? לפי שאמרו[3] "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא", ואגב אותו מזמור תיקנו לומר עד סיום תהלים שיש שם עשר פעמים הללויה כנגד עשרה הילולים שבספר תהלים ניצוח ניגון שיר וכו'".

וע"י כך זוכה לעמוד בתפילה מתוך שמחה של מצוה.

[1] ברכות לב ע"א:

[2] שו"ע הרב סימן נא סעיף א:

[3] ברכות ד ע"ב: