פרק כג

שאלה:האם חייל כהן שגרם במהלך תרגיל למותו של חייל, כגון שביצע ירי ארטילרי בשוגג על כוחותינו (דו"צ), רשאי להמשיך לשאת את כפיו?

תשובה:נאמר בגמרא[1]: "כל כהן שהרג את הנפש (מישראל[2]) לא ישא כפיו, שנאמר: "ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם, ידיכם דמים מלאו", לעומת זאת נאמר בירושלמי[3]: "שלא תאמר איש זה מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכנו, אמר הקב"ה, וכי הוא מברכך, אני הוא שמברכך, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", הרי שאף ההורג נושא כפיו.

יש מן הראשונים[4] שנקטו שאם עשה תשובה רשאי לשאת כפיו, וכך העמידו את החילוק בין התלמודים, התלמוד בבלי עוסק בכהן שלא עשה תשובה, ואילו הירושלמי עוסק בכהן שעשה תשובה. אולם יש ראשונים[5] שנקטו שאף על פי שעשה הכהן תשובה אינו נושא את כפיו, ובארו האחרונים[6] שאע"פ שאין דבר העומד בפני התשובה, מ"מ אין קטיגור נעשה סניגור ולא שייך שאותם ידיים שעסקו בהריגה יינשאו לברכה (ולשיטתם צ"ל שבירושלמי מדובר בכהן שהעם מרנן אחריו שהוא מגלה עריות ושופך דמים, אך אין הדבר מבורר[7]).

פסק השו"ע[8]: "כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה", וכן נהגו בני ספרד ויוצאי תימן[9], ואילו הרמ"א כתב: "וי"א דאם עשה תשובה נושא כפיו כו' והכי נהוג".

יש מן הפוסקים[10] שכתבו שהשוגג נפסל בשל רשלנותו שלא נזהר וגרם למוות, אך אם ההריגה נעשתה בשוגג הקרוב לאונס, כגון שנהג ברכב בזהירות ולמרות זאת בשל סיבה שאינה בשליטתו גרם למוות ר"ל, הרי דינו כאנוס ולא נפסל, ויש המחמירים אף בכך. ולמעשה אם שב בתשובה שלימה, כי אז ניתן להקל עליו לעלות לדוכן בצירוף דעת הרמ"א דלעיל[11].

עוד כתב השו"ע[12]: "מל תינוק ומת, נושא את כפיו", שלפי שכוונתו היתה לשם מצוה אינו בכלל 'ידיכם דמים מלאו'[13], ומכאן למדו הפוסקים[14] שאף רופא שהרג נפש בשוגג אינו בכלל האיסור, ונראה פשוט שכן הדין בחייל שהרג ל"ע בשוגג, שהרי האימונים, למרות הסיכון הכרוך בהם, נעשים בהיתר ולשם מצוה[15].

סיכום: חייל כהן שלדאבון הלב הרג נפש בשוגג בשעת אימון, רשאי לשאת כפיו, לפי שכשעסוק במצוה אינו בכלל ״ידיכם דמים מלאו".

[1] ברכות לב ע"ב:

[2] עיין באריכות בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן יד) שאין דין זה אמור בהורג גוי:

[3] גיטין פ"ה ה"ט:

[4] אור זרוע ח"א סימן קיב. ועיין עוד במרדכי (מגילה סימן תתיח) שנקט שדוקא כשהוא הרוצח מועד לכך תדיר, אז הוא נפסל:

[5] רמב"ם פט"ו מתפילה ה"ג:

[6] משנה ברורה סימן קכח ס"ק קכט ע"פ תוס' יבמות ז ע"א ד"ה שנאמר:

[7] בית יוסף סימן קכח:

[8] שם סעיף לה:

[9] שו"ע המקוצר סימן כ סעיף כב, וע"ש בהערה שאפשר שדוקא כשהרג בידיו:

[10] ראה באריכות בענין זה בשו"ת יחוה דעת ח"ה סימן טז ובילקוט יוסף שם סעיף עה ועז:

[11] כן הורה למעשה בשו"ת יחוה דעת שם:

[12] שם סעיף לו:

[13] כן מבואר במרדכי (מגילה סימן תתיח), מקור דין זה, ועיין עוד שבת קלז ע"א:

[14] ראה ספר פסקי תשובות שם אות עז:

[15] וכן הורה לנו הגר"י זילברשטיין, ועיין עוד בילקוט יוסף שם סעיף עט: