פרק יא

שאלה: האם חיילים תשושים, כגון לאחר מסע מפרך בטירונות, חייבים לעמוד בשעה שמתברכים מפי הכהן?

האם חייל כהן שנקטעה רגלו רשאי לשאת כפיו?

תשובה: הגמרא[1] דורשת מהפסוק "לשרתו ולברך בשמו" שכשם שהשירות (בעבודת המקדש) נעשה בעמידה כך הברכה צריכה להעשות בעמידה, וכתבו ראשונים[2] שדין זה לעיכובא, לפיכך כהן שמנוע מלעמוד אינו רשאי לשאת כפיו[3].

גם הישענות על קיר וכד' אינה חשובה עמידה כל שאם תינטל המשענת לא יוכל לעמוד בפני עצמו, לפיכך חייל כהן הנשען על קביים עקב פציעה, רשאי לשאת כפיו ובלבד שיעמוד בלעדיהם ואפילו רק שיעור זמן מועט של אמירת תיבה אחת מהברכה כל פעם[4], אך אם אינו מסוגל לכך, אינו רשאי לשאת כפיו[5]. אולם חייל שנקטעה רגלו ר"ל ומהלך על רגל מלאכותית ('פרוטזה'), רשאי לשאת כפיו הואיל ולגביו הדבר חשוב כעמידה[6].

כתבו הפוסקים[7] שאף המתברכים צריכים לעמוד דרך יראה וכבוד בפני הכהנים המעבירים אליהם את ברכת ה', אכן אינה חובה גמורה, לפיכך חולים וזקנים תשושי כח רשאים לשבת בשעת ברכת כהנים[8], ומ"מ נראה שראוי לחיילים צעירים להתאמץ לעמוד בשעת הברכה כיון שהוא לזמן קצר ביותר.

סיכום: יש לברך ברכת כהנים בעמידה (ולכתחילה אף על המתברכים לעמוד בשעת הברכה), ומכל מקום במקום צורך רשאי להישען בין תיבה לתיבה. חייל המהלך על רגל מלאכותית רשאי לשאת את כפיו.

[1] סוטה לח ע"א:

[2] תוס' שם ד"ה 'הרי הוא', וכן משמע ברמב"ם פי"ד מתפילה הי"א. ועיין משנה ברורה (סימן קכח ס"ק נ) שהחיוב דאורייתא:

[3] שו"ע סימן קכח סעיף יד:

[4] עיין כעין זה במשנה ברורה שם ס"ק נב לענין הורדת הידיים בזמן שהש"ץ מנגן בין התיבות:

[5] הבאר היטב (שם ס"ק כה) הביא שיטה המתירה לשאת כפים בישיבה, אולם רבים חלקו עליו (עיין שו"ת פנים מאירות ח"ב סימן קפו ושו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא סימן ה), ומ"מ יש שחשו לשיטה זו לענין שעל כהן זה לצאת מביהכנ"ס בשעת ברכת כהנים בכדי שלא יחשב כעוקר עשה:

[6] כן הורה לנו הגר"א נבנצל:

[7] משנה ברורה שם ס"ק נא, ילקוט יוסף שם סעיף סא, שו"ע המקוצר סימן כ סעיף ו:

[8] עיין מגן אברהם (שם ס"ק כב) הנוקט שהמתברך כלל אין צריך לעמוד, ועיין שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סימן יח, שו"ת יחוה דעת ח"ה סימן טו ושו"ע המקוצר שם בהערה: