פרק ד

שאלה:מציאות שכיחה היא במסגרת הצבאית שהתפילה נערכת בחוץ ובשטח חולי או בוצי עד שלעיתים בתנאים אלה קשה עד בלתי אפשרי לחלוץ נעליים, האם במצבים כעין אלה יהיה רשאי חייל כהן להימנע מלחלוץ נעליו לברכת כהנים? האם כהן שידוע לו כי חליצת נעליו גורמת לו להפסיד את ברכת הכהנים, רשאי לשאת את כפיו בנעליו?

תשובה:רבן יוחנן בן זכאי תיקן שאין הכהנים רשאים לעלות לדוכן בסנדליהם. הגמרא[1] סברה תחילה שטעם התקנה משום כבוד הציבור, שע"י שיגביה ידיו ייגלו מנעליו המלוכלכים בטיט וכד', ואין זה כבוד לעמוד כך בפני הציבור, אולם לבסוף מסיקה[2] הגמרא שהטעם משום שמא תיפסק רצועה מסנדלו, והואיל וגנאי הוא לו לעמוד כך בפני הציבור, יש לחוש שישב לקושרה וע"י כך ישהה מלברך עם שאר הכהנים וילעיזו עליו שהוא בן גרושה או בן חלוצה שאינו ראוי לעלות לדוכן. למרות שלפי טעם זה היה מקום לומר שהאיסור אינו אלא בנעליים עם שרוכים וכד', אך בנעליים ללא קשירה כגון מגפיים וכד' יהיה מותר לשאת כפיו, מ"מ כתבו הפוסקים[3] שחכמים לא חילקו בהיקף התקנה ואסרו את כל סוגי הנעליים[4].

הוסיף השו"ע[5] שכהן הנועל נעליים גבוהות, המגיעות עד הברך, מותר לשאת כפיו, הואיל ואינם קרויים 'מנעל', ואף אין לחוש ל'פסיקת רצועה', לפי שאפילו יותרו רצועות הקשירה מ"מ אין גנאי כ"כ בכך, אך הרמ"א העיר שיש המחמירים במנעלים אלו לומר שכאשר הם עשויים עור הרי הם כלולים בשם 'מנעל', ולא חילקו חכמים בתקנתם.

יש מן הפוסקים[6] שכתבו לחדש שכל תקנת רבן יוחנן בן זכאי היתה דוקא לכהן העולה לדוכן מוגבה, משא"כ אם הכהן עומד על קרקע ביהכנ"ס, שהואיל ואינה מוגבהת, אין לחוש לא ל'כבוד ציבור' ולא 'לפסיקת רצועה', ולפיכך במצבי דחק כתבו האחרונים[7] לסמוך על שיטה זו ולהקל לכהן לישא כפיו מבלי לחלוץ נעליו.

לפיכך נראה שחייל כהן הנושא כפיו על גבי אדמה בוצית וכד', ואשר חליצת הנעליים תגרום לו הפרעה משמעותית בהמשך הפעילות, וכל שכן אם בשל הילוכו יחף עלול הדבר לפגוע בבריאותו, יהיה רשאי לשאת כפיו בנעליו.

בענין נשיאת כפיים כשהוא יחף: כתב הרמב"ם[8] שעל הכהנים לעלות לדוכן יחפים, אולם המשנה ברורה[9] הורה "דאין נכון לעלות לדוכן יחף ממש, שהוא דרך גנאי וכו', וכן המנהג", אכן, פשוט שכשנועל סנדלים ללא גרביים וכד' ולפניו הבחירה בין לעלות לדוכן יחף או עם סנדלים, עדיפה נשיאת כפיים ברגליים יחפות על פני נשיאת כפיים במנעלים, שהיא אסורה משום תקנה ולא משום מנהג. מה גם שנראה שכיום אין כ"כ גנאי בדבר, שהרי רבים (מחוץ לצבא) הולכים ללא גרביים.

חייל כהן אשר חושש כי התמשכות חליצת הנעליים הצבאיות תגרום לו להפסיד את ברכת הכהנים, רשאי לכתחילה להתפלל שמונה עשרה בנעליים שאינן שרוכות, ואף שבדרך כלל אין לנהוג כך (וכמבואר בפוסקים[10] שעל האדם לעמוד בתפילה כמו שעומד בפני אדם חשוב, ואין דרך בני אדם לעמוד בפני אדם חשוב בנעליים שאינן שרוכות), מכל מקום, מאחר ועושה זאת לצורך מצוה, כדי שיספיק לשאת כפיו, אין בזה בזיון, ומותר[11].

    סיכום: במקום דחק רשאי כהן להימנע מחליצת נעליו לברכת כהנים, אלא שיקפיד לברך מהקרקע ולא        יעלה על דוכן וכד׳. ומכל מקום מאוד יש להשתדל ולהתגבר בקיום מצוה חשובה זו ולקיימה כתיקונה.

    חייל כהן החושש שהתמשכות חליצת הנעליים הצבאיות תגרום לו להפסיד את ברכת כהנים, רשאי להקל      ולהתפלל מתחילה בנעליים שאינן שרוכות.

[1] סוטה מ ע"א:

[2] פשט הגמרא שהטעם הראשון נדחה להלכה וכן נראה מכך שפוסקים רבים לא הזכירוהו, אולם ישנם פוסקים שחשו לו, ראה פרי חדש (סימן קכח ס"ק ה) שבאר כוונת הגמרא שאף כשאין לחוש לכבוד ציבור, מ"מ יש לחוש לשמא תיפסק רצועה במנעלו, וכן ראה משנה ברורה ס"ק יח ושו"ת יחוה דעת ח"ב סימן יג:

[3] שו"ע סימן קכח סעיף ה ומשנה ברורה שם ס"ק טו:

[4] מלבד נעלי בית שאינם עשויות עור ואשר אין להם רצועות קשירה, שאין בהם איסור לפי כל הטעמים (ראה ערוך השולחן שם סעיף יב, שו"ת כנסת יחזקאל סימן יא, שו"ת פנים מאירות ח"ב סימן כח ושו"ת זרע אמת ח"א סימן יד). אכן יש מן האחרונים (חידושי בית הלוי על התורה סוף חומש בראשית) שהעיר שאם אין דרך הכהנים לעלות כך לדוכן יש לאסור בגלל החשש שיסתכלו בו ויסיחו דעתם בשעת הברכה (ראה משנה ברורה שם ס"ק קט):

[5] שם:

[6] שו"ת ויקרא יהושע הלכות נשיאת כפיים סימן א:

[7] שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן יג, שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן יא, וראה שו"ת אגרות משה ח"ב סימן לב ושו"ע המקוצר סימן כ הערה ט:

[8] פי"ד מנשיאת כפיים ה"ו:

[9] שם ס"ק יח בשם האחרונים:

[10] רמב"ם פ"ה מהלכות תפילה ה"ה:

[11] שו"ת קשרי מלחמה ח"ב סימן טז. דומיא דש"ץ כהן שחולץ מנעליו קודם חזרת הש"ץ: