פרק כד

שאלה: חיילים המשרתים במקומות בהם שורר קור עז, אשר הרטבת הידיים גורמת להם לפצעי קור ולחתכים ומקשה ביותר על תיפקודם, כיצד ראוי להם לנהוג בנוגע לנטילת ידיים שחרית ובנוגע לנטילה כשיוצאים מהשירותים?

תשובה: מעיקר הדין נראה שלחיילים אלו היה ראוי ליטול ידיהם כדין[1] ג' פעמים עם שחר ולאחר מכן לעטות כפפות על ידיהם ובכך לשמור על נקיותם בהמשך היום, הדבר יועיל להם הן לפוטרם מחיוב נטילת ידיים לאחר עשיית צרכים, כל שידיהם נשארו נקיות, שהרי הנטילה הנצרכת לאחר מכן אינה אלא משום נקיות[2], הן לפוטרם מחיוב נטילת ידיים ליוצא מבית הכיסא, שהרי אף שנצרכת להסרת הרוח רעה השורה שם מ"מ ניתן להקל ולומר שהנכנס לבית הכיסא בכפפות אין רוח רעה שורה על ידיו[3], והן לנטילת ידיים לסעודה שכבר התבאר[4] שבמקום דחק ניתן לנהוג בדרך זו. ברם, מאחר והדבר אינו מעשי בשל הצורך לבצע מטלות שונות במהלך היום, יוכלו להקל בכל מקרה שיוצרכו לנטילה ולהסתפק בנטילה עד סוף קשרי האצבעות וכמבואר לעיל[5].

וביציאה משירותים, אם אינם עומדים להתפלל ואינם עוסקים במאכל, יוכלו לדחות את נטילת הידיים ולהסתפק לצורך הברכה בקינוח במידי דמנקי.

סיכום: חיילים המשרתים במקומות בהם שוררים תנאי קור קיצוניים עד שהרטבת הידיים גורמת להם צער רב, רשאים להסתפק בנטילת ידיים שחרית, ולאחריה יעטו כפפות לידיהם משך כל היום וישמרו ידיהם נקיות, אולם במידה ולא מתאפשר להם להישאר עטויי כפפות כל היום, רשאים להקל בכל מקרה שיוצרכו לנטילה, ולהסתפק בנטילת האצבעות בלבד. ולאחר עשיית הצרכים, אם אינם עומדים להתפלל ואינם עוסקים במאכל, ידחו את נטילת הידיים ויסתפקו לצורך הברכה בקינוחם במידי דמנקי.  

[1] כשהדבר קשה עליהם ביותר יוכלו אף להקל ליטול עד סוף קשרי האצבעות, וכמבואר לעיל בתשובה יח:

[2] ראה שו"ע סימן ז סעיף ב:

[3] עיין בהרחבה לענין נטילת ידיים שחרית לישן בכפפות בשו"ת יביע אומר ח"ד סימן ב אות ח ואילך, וכל שכן שיש להקל בענין זה:

[4] תשובה יט:

[5] תשובה יח: