פרק כג

שאלה: האם חייל המשרת במשרד בו הכיור ממוקם בתוך חדר השרותים, רשאי ליטול שם ידיו?

האם חייל הנכנס לשרותים 'כימיים' חייב בנטילה?

תשובה: נפסק בשו"ע[1] שאדם הנכנס לבית הכיסא או לבית המרחץ צריך ליטול ידיו[2], והעיר המשנה ברורה[3] שאפילו אם לא עשה צרכיו או התרחץ מ"מ חייב ליטול ידיו, ומשום הרוח רעה השורה במקומות אלו. (יתר על כן, בשו"ע במקום אחר[4] מבואר שעצם עשיית הצרכים אינה מצריכה נטילה אלא רק משום נקיות, ואכן כתבו הפוסקים[5] שאם עשה צרכיו חוץ לבית הכיסא ושמר ידיו נקיות אינו מחויב בנטילה[6]).

אולם כבר כתבו פוסקי זמננו[7] שדין זה אמור דוקא בבתי המרחץ הקדומים שהיו משמשים רבים והיו מצויים שם הבל וזוהמא, אך בימינו אין חדרי האמבטיה במעמד זה, מה גם שבדרך כלל אינם 'בתי מרחץ' גרידא אלא משמשים לעוד תשמישים, לפיכך אין עצם הכניסה לשם מחייבת נטילה, וממילא מעיקר הדין אף מותר ליטול ידיים שם.

עוד כתבו הפוסקים[8] שאפשר שבית הכיסא שלנו דינו כדין 'בית כיסא פרסי' המוזכר בגמרא שמותר לקרוא בו ק"ש הואיל והיה עומד במקום מדרון והלכלוך היה מתגלגל לאלתר למקום רחוק, וא"כ הלא אף בתי הכיסא שלנו נשטפים לאלתר והנקיון נשמר בהם, אולם למעשה נטו הפוסקים להחמיר אף בבית הכיסא שלנו, אם לא בשעת דחק שאז התירו אף ליטול בהם ידיו. אכן מסתבר שבשירותים שהזוהמא מצויה בהם תדיר כגון בשירותים 'כימיים', לא ניתן להקל מטעם זה ואפילו בשעת הדחק, והיוצא מהם עליו ליטול ידיו.

סיכום:  במקום צורך ניתן להקל וליטול ידיים בחדרי מקלחות (ויברך בחוץ), ויש המקילים בשעת הדחק אף ליטול בחדרי שירותים, ומכל מקום אין להקל בחדרי שירותים שהזוהמא מצויה בהם, ועל הנכנס לתוכם ליטול ידיו ביציאתו אף אם לא עשה צרכיו.

[1] סימן ד סעיף יח:

[2] עיין כף החיים שם ס"ק סא שהביא מספר פוסקים הנוקטים שנטילה זו אינה צריכה להיות בכלי, ועיין ספר פסקי תשובות שם אות יח ובהערות 164, 171:

[3] שם סק"מ:

[4] סימן ז סעיף ב:

[5] שולחן ערוך הרב שם:

[6] ומ"מ המנהג להחמיר, ולכל הפחות יקנח ידיו במידי דמנקי, עיין ערוך השולחן שם סעיף ג:

[7] שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן ה, שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סימן כז:

[8] עיין באריכות בענין זה בשו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סימנים א-ב, ועיין עוד בספר הליכות שלמה פ"כ אות כד שנטה להקל בימינו גם בגלל שבתי הכיסא מיועדים לעוד תשמישים כגון שיש שם ארון לתרופות וכד':