פרק טו

שאלה: האם ניתן ליטול ידיים שחרית כאשר ידיו מלוכלכות בשמן רובים, צבע הסואה וכד'?

תשובה: דבר שיש לו ממשות כטבעת, פלסטר[1], לכלוך שתחת הציפורן, גריז[2], צבע עבה וכד', מהווה חציצה לנטילת ידיים לסעודה[3] כל שדרך בני אדם להקפיד עליו להסירו, או אפילו אין דרך בני אדם להקפיד עליו אלא שנמצא על רוב מקום הנטילה[4].

אכן, כתב השו"ע[5]: "היה אחד צָבַּע והיו (מיעוט[6]) ידיו צבועות אין הצבע חוצץ", וכן הדין בכל אומן שאין דרכו ודרך בני אומנותו להקפיד בכך[7]. לאור זאת חיילים, שעיסוקם מביאם תדיר למצבים בהם יש צבע וכד' על ידיהם, מאחר ואין דרכם להקפיד בכך אין זו חציצה עבורם, אולם פשוט שאם המדובר במציאות לא שגרתית, כגון שידיהם התלכלכו ביותר, ודאי שמקפידים וממילא מהווה חציצה.

כפי שכבר התבאר, לכתחילה יש להקפיד בנטילת ידיים שחרית ככל דיני נטילת ידיים לסעודה[8], אך במקום צורך אין דין זה מעכב, ולדעת המשנה ברורה אף מברך על נטילה זו, אולם נראה שלדעת הגר"ע יוסף כשיש על ידיו דבר החוצץ, לא יברך כלל[9].

סיכום: ידיים שיש עליהם דבר ממשות החוצץ מפני ביאת מים, לכתחילה לא יטלן שחרית, אלא במידה ומורגל ואינו מקפיד בכך, וכן שאין החציצה אלא על מיעוט מהיד, ומכל מקום במקום דחק רשאי לנוטלן, למנהג האשכנזים והתימנים בברכה, ואילו למנהג הספרדים בלא ברכה.     

[1] הפוסקים חילקו בין תחבושות 'קבועות' כגבס וכד' שאין לחוש שיסירם וממילא מהווים חלק בלתי נפרד מהיד ואין להם גדר חציצה, לבין תחבושות 'זמניות' העומדות להסרה ולכך מהוות חציצה. עיין שו"ע סימן קסא סעיף א ומשנה ברורה שם סק"ה וכן שו"ע סימן קסב סעיף י ומשנה ברורה שם ס"ק סח:

[2] נראה פשוט ששאריות שמן רובים וכד' לא נחשבות כבעלות ממשות ואין בהן דין חציצה:

[3] דיני החציצה לפרטיהם מבוארים בשו"ע סימן קסא:

[4] דהיינו עד סוף קשרי האצבעות, שלדעת רבים עד שם חייב ליטול. שער הציון שם סק"ב:

[5] שם סעיף ב:

[6] עיין משנה ברורה שם ס"ק יב וביה"ל שם ד"ה 'והיו':

[7] משנה ברורה שם ס"ק יג:

[8] בענין דין חציצה בנטילת ידיים שחרית, עיין אשל אברהם בוטשאש סימן ד סעיף א ד"ה 'צריך לעיין', ובשו"ע הרב פסקי הסידור דיני השכמת הבוקר חלק סדר הנטילה:

[9] על פי האמור בשו"ת יביע אומר ח"ט או"ח סימן קח אות יא: