פרק ב

שאלה: האם חייל שישן מעט על מיטתו לפני היציאה לאימוני לילה, או חייל שנמנם בלילה בבגדיו מחוץ למיטה, מחוייבים ליטול ידיהם?

תשובה: כתבו הפוסקים[1] שהישן שינת ארעי בלילה, אינו חייב ליטול ידיו ג"פ בקומו. ודין חיוב הנטילה בבוקר למי שהיה ישן שינת עראי בלילה תלוי במחלוקת ראשונים[2], לדעת הרא"ש[3] אין לחוש בשינת עראי לנגיעה במקומות המכוסים וממילא אין צריך ליטול ידיו, ואילו לדעת הרשב"א בכל בוקר נעשה כברייה חדשה וצריך ליטול ידיו. לפיכך הורו האחרונים[4] שאם מלבד שינה זו לא ישן בלילה כלל, מנהג הספרדים והתימנים ליטול בבוקר בלא ברכה, ואילו מנהג האשכנזים ליטול בברכה, לאחר שעושה צרכיו[5].

התחבטו הפוסקים איזו שינה מוגדרת שינת עראי וממתי נחשבת לשינת קבע, ונראה שהדעה המקובלת[6] היא שכל שישן למעלה מחצי שעה[7] ובאופן הרגיל לו, כגון שפושט בגדיו וישן על מיטתו, זוהי שינת קבע, אך אם ישן זמן מועט, או אפילו ישן זמן מרובה אלא שמשנה מרגילותו, כגון שישן בבגדיו ובישיבה[8] – חשוב כישן שינת עראי, אלא אם כן מחשיב שינה זו כשינתו העיקרית באותו לילה, שאז נעשית לו לשינת קבע[9] ברם, יש הנוקטים[10] שכל שינה על מיטתו חשובה שינת קבע, ואפילו ישן בבגדיו זמן מועט.

סיכום: הניעור בלילה משינת עראי (כגון שנמנם מעט בבגדיו קודם היציאה לפעילות), אינו חייב ליטול ידיו לאלתר, ואם מקפיד ליטלם לא יברך, ובבוקר ינהג כדיני הניעור כל הלילה, כאמור לעיל בתשובה א.     

[1] בית יוסף סימן ד, מובא במשנה ברורה שם ס"ק כז:

[2] המובאת בתשובה הקודמת:

[3] בתשובה כלל ד סימן א:

[4] ילקוט יוסף סימן ד סעיף יב:

[5] כדין הניעור כל הלילה, וכמבואר כל זה בתשובה הקודמת:

[6] עיין ספר פסקי תשובות סימן מז אות טו:

[7] ראה שו"ע סימן ד סעיף טז וביאור הלכה שם:

[8] ראה משנה ברורה סימן מז ס"ק כג:

[9] עיין שו"ת קרן לדוד ח"א סימן יא:

[10] עיין שו"ת יביע אומר ח"ח סימן ה אות ד ואילך לענין ברכת התורה, הובא בילקוט יוסף סימן מז סעיפים כז-כח: