פרק א

שאלה:האם חייל שנשאר ער במשך כל הלילה חייב בבוקר בנטילת ידיים?

תשובה:בטעם חיוב נטילת ידיים שחרית נחלקו ראשונים, לדעת הרא"ש[1], הואיל וידיים עסקניות הן ומן הסתם נגעו במהלך השינה במקומות המכוסים בגוף וניטנפו, לפיכך יש לנקותם קודם התפילה, ואכן, לשיטתו אם היה ער בלילה ושימר ידיו נקיות – אינו מחויב לנוטלם בבוקר, ואילו לדעת הרשב"א[2], מאחר ובשחר אנו נעשים כברייה חדשה, לכך עלינו להתקדש לקראת עבודת הבורא ככהן המקדש ידיו קודם עבודתו, וכתבו הפוסקים[3] שאפשר שלדבריו תקנת נטילת ידיים קבועה כל בוקר ולא חילקו אם ישן בלילה או לא.

לפי טעמים אלה היתה מספיקה נטילה פעם אחת בלבד, אולם, מלבד טעמים אלה מבואר בשו"ע[4] שיש ליטול ידיים גם בכדי לסלק את הרוח רעה השורה על הידיים ולשם כך יש לנוטלם ג' פעמים לסירוגין[5] מכלי (ראה תשובה יג), והסתפקו הפוסקים האם השינה היא הגורמת רוח רעה, או שמא הלילה מצד עצמו גורם זאת וממילא אף מי שלא ישן בלילה מחויב בכך.

כתב השו"ע[6]: "אם היה ניעור כל הלילה יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית", והכריע הרמ"א שיטלם ללא ברכה[7], אולם יש מן הפוסקים[8] שהורו שאף יברך. למעשה מנהג האשכנזים[9] שהניעור כל הלילה מתחייב בנטילה כשעושה צרכיו בבוקר אף לשיטת הרא"ש ומשום נקיות, וממילא אף מברך על נטילה זו, ואילו מנהג הספרדים[10] והתימנים[11] שאף במקרה זה אין לו לברך, מכיון שספק ברכות להקל.

עוד יש להוסיף שהניעור כל הלילה מתחייב בברכות השחר, אלא שמנהג האשכנזים והתימנים לצאת בחלק מהברכות ע"י שמיעתן מאחר, עיין בפרק ג תשובה א. ולענין ברכות התורה לניעור כל הלילה, מנהג הרבה מהאשכנזים שאם ישן שינת קבע ביום (הקודם או למחרת) מברך, אך אם לאו אינו מברך, ורק אם יוכל יצא בשמיעת הברכה מאחר, מנהג הספרדים לברך בעצמם, ואילו מנהג התימנים לצאת בשמיעת הברכה מאחר, וכשלא ניתן הדבר מברכים בעצמם. עיין בפרק ד תשובה ד.

סיכום: הניעור כל הלילה, מנהג הספרדים ליטול ידיו בבוקר בלא ברכה, ולאחר מכן לברך ברכות התורה וברכות השחר. כך אף מנהג התימנים, אלא שלכתחילה משתדלים לצאת ידי חובת ברכות התורה וברכות 'אלהי נשמה' ו'המעביר שינה' בשמיעת הברכה מאחר.

לעומתם מנהג האשכנזים להתחייב בנטילה בברכה לאחר שעושה צרכיו בבוקר קודם התפילה, ואילו את ברכות התורה, רבים אין מברכים (אלא אם כן ישנו שינת קבע ביום שלפני אותו לילה או שלאחריו), וכן אין מברכים ברכות 'אלהי נשמה' ו'המעביר שינה', ורק משתדלים לצאת בשמיעת ברכות אלה מאחר (אלא שיש להעיר לענין ברכות התורה, שניתן אף להתכוון לצאת בברכת 'אהבת עולם' ('אהבה רבה'), ויאמר מספר פסוקים מיד לאחר התפילה. יש מהאשכנזים שמברכים אותה בעצמם כשלא מתאפשר לצאת מאחר.

[1] ברכות פ"ט סימן כג:

[2] בתשובה ח"א סימן קצא:

[3] בית יוסף סימן ד, מובא במשנה ברורה שם ס"ק כח:

[4] סימן ד סעיף ב על יסוד דברי הגמרא בשבת קח ע"ב "יד (הנוגעת) בעין (קודם נטילת שחרית) תיקצץ (בשל הרוח רעה השורה עליה) כו', תניא רבי נתן אומר בת חורין היא (רוח) זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו ג' פעמים":

[5] אכן, העיר המשנה ברורה (שם סק"ח) שמשום טעם זה לבד לא היו מתקנים ברכה על נטילה זו:

[6] שם סעיף יג:

[7] ויטלם לאחר עלות השחר, עיין שו"ע שם סעיף יד. ועיין עוד בספר אישי ישראל פ"ב הערה צו בשם הגרש"ז אויערבך שאין צריך לדקדק בזמן המדויק של עלות השחר אלא יטול ידיו בהקדם לאחר זמן זה, אכן העיר שם שמלשון שו"ע הרב משמע שמיד בעלות השחר יש לו ליטול. ובילקוט יוסף סימן ד סעיף ח כתב שראוי ליטלם מיד בעמוד השחר:

[8] ראה משנה ברורה שם סק"ל:

[9] ראה משנה ברורה שם. וכאשר מתפלל כעבור זמן רב, ראה תשובה כב  מתי יברך ענט"י:

[10] ראה כף החיים שם ס"ק מט, ילקוט יוסף סימן ד סעיף ח, הערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע סימן ב הערה יב. וכפי שיתבהר להלן, כן מנהג הספרדים תמיד להימנע מברכה על הנטילה בכל מצבי הספק השונים:

[11] שו"ע המקוצר סימן ב סעיף ז: